אורטיקריה (סרפדת בעברית) היא תופעה המתרחשת בשכיחות גבוהה מאוד לא רק בקרב ילדים כי אם גם בקרב מבוגרים.
למעשה לפי ההערכות העדכניות ביותר שיש בידינו כיום נראה כי קרוב לעשרים אחוז מהאוכלוסייה יסבלו מהתופעה לפחות פעם אחת בימי חייהם.
כשני שליש מהמקרים באים לידי ביטוי באופן חריף, כלומר למשך תקופה של פחות משישה שבועות ובדרך כלל ניתן לזהות בבירור את הגורם שהוביל להתפתחות האורטיקריה. לעומת זאת ברוב המקרים שבהם התופעה מופיעה באופן כרוני, הרי שלא ניתן להתחקות אחרי גורם אחד וברור שהוביל להתפתחותה. מקרים אלו נקראים מקרים עלומים או אדיופטיים.
האירועים החריפים המתרחשים בילדים קשורים בדרך כלל לתגובה לתרופות, תגובה אלרגית או מחלות זיהומיות. במקרים בהם האורטיקריה הופכת לכרונית, ניתן למצוא במחצית מהחולים נוגדנים עצמוניים שמביאים לשפעול של מרכיבי משלים ותאי פיטום ובכך גורמים לשחרור של היסטמין.
מה הם הגורמים לאורטיקריה בילדים?
סך הכול נהוג לסווג את כלל המנגנונים המובילים להתפתחות של אורטיקריה לחמש קבוצות להלן:
- מנגנונים התלויים ב- IgE, כלומר תגובות אותן מנהלת המערכת החיסונית לאחר חשיפה למזונות, עקיצות חרקים, מוצרי דם ועוד. באופן כללי אלרגנים הנמצאים במזון גורמים למקרים רבים מאוד של אורטיקריה חריפה בילדים ובמבוגרים כאחד. עם זאת, בקרב ילדים האלרגנים הנפוצים הם בעיקר בוטנים, אגוזים, שומשום, ביצה וחלב פרה ואילו במבוגרים שכיחים בעיקר אלרגנים אחרים כמו לדוגמה מאכלי ים ודגים.
- שפעול ישיר של תאי פיטום על ידי תרופות מסוימות כמו למשל Curare ונגזרותיו.
- מנגנונים תלויי משלים, כלומר זיהומים שונים שגורמים להפעלת מערכת המשלים. בקרב ילדים, כ-80% מסך המקרים של אורטיקריה חריפה קשורים למחלות נגיפיות או חיידקיות. כמו כן נמצא כי אורטיקריה חריפה מיידית שנוצרת בילדים בעקבות לחץ גופני קשורה ברוב המקרים לזיהומים שונים כמו למשל מיקופלסמה.
- מנגנונים פיזיולוגיים שונים גם יכולים לגרום לאורטיקריה כשבדרך כלל מדובר על פריחה שלא נמשכת זמן רב מדי. הגירוי להופעת האורטיקריה יכול להיות מקלחת חמה או הזעה, שריטות בעור, לחץ על העור כתוצאה מנשיאת סלים כבדים, שימוש בחגורות לוחצות באזור המותניים ועוד.
- כפי שציינו, חלק ניכר מהמקרים נותרים לא מפוענחים מבחינת האטיולוגיה שלהם.
מה הם התסמינים של אורטיקריה בילדים?
התסמין החמור ביותר והנפוץ ביותר של האורטיקריה בא לידי ביטוי בגרד חמור שמפריע לאיכות החיים. זהו למעשה התסמין המרכזי המבדיל בין אורטיקריה לבין אנגיואדמה, שבה לא תמיד מופיע גרד ואילו במקרים שהוא כן מופיע, בדרך כלל מדובר בעקצוץ או בגרד קל מאוד. בנוסף לכך חשוב להזכיר את הנגעים העוריים האופייניים לאורטיקריה. מדובר על נגעים המאופיינים בגבולות חדים וברורים, חמים ואדומים, הבולטים מעל פני השטח של העור.
הנגעים העוריים יכולים להתפשט ולהתחבר וברוב המקרים הם נעלמים כלעומת שבאו תוך שעות ספורות אך הם בהחלט יכולים להופיע מחדש במקומות אחרים בגוף. במקרים מסוימים הנגעים ייראו כנקודות קטנות ואדומות שמלוות בתחושה של צריבה או עקצוץ וכן ייתכנו נגעים בצורת פריחה מפוספסת.
חשוב מאוד להדגיש כי רמת החרדה של הלוקים במחלה או של הוריהם, במקרה שבו מדובר על אורטיקריה המופיעה בילדים, ברוב המקרים גבוהה מאוד ואינה תואמת את הסכנה האמתית הנשקפת לסובלים מהתופעות העוריות. אמנם האורטיקריה יכולה להוות מטרד של ממש ולפגוע באיכות החיים של הסובלים ממנה, אך בפירוש לא מדובר על תופעה מסכנת חיים. למעשה ברוב המוחלט של המקרים לא ניתן לראות מעורבות של איברים חיוניים או של מערכת הנשימה.
גם כאן יש להזכיר את מחלת האנגיואדמה המולדת, שבה קיימת שכיחות גבוהה של מעורבות דרכי הנשימה שיכולה לגרום להפסקת נשימה וקשיי נשימה חמורים.
כיצד מאבחנים אורטיקריה בילדים?
באופן עקרוני תהליך האבחון מתבסס ברובו על התסמינים שמציג החולה ועל הסיפור הרפואי שלו. חשוב לברר אילו תרופות נמצאו בשימוש לאחרונה, האם הילד ביקר לאחרונה באזור טרופי מסוים שבו ייתכן שנחשף לחומר או זיהום שקשור לפריחה העורית, לברר עבר של אלרגיה או אסטמה ועוד. כאשר מאבחנים אורטיקריה בילדים ישנה חשיבות עליונה לבצע אבחנה מבדלת ולשלול גורמים מערכתיים להופעת הפריחה והגרד כשבין היתר מדובר על מחלות של בלוטת התריס, אנגיואדמה תורשתית, קריוגלובולינמיה, מסטוציטוזיס ועוד.
לאור זאת, בחלק מהחולים יהיה צורך לבצע גם בדיקות דם ובדיקות מעבדתיות כמו למשל שקיעת דם, ספירת דם, בדיקה לנוכחות נוגדנים עצמוניים לבלוטת התריס, בדיקת הורמון ממריץ בלוטת התריס ועוד.
כיצד מטפלים באורטיקריה בילדים?
במקרים בהם ניתן לאבחן במדויק את הגורם לאורטיקריה, יש להימנע בכול מחיר מהמשך החשיפה. במקרים בהם לא ניתן להרחיק את הגורם, כמו למשל במקרים בהם מדובר על נוגדנים עצמוניים, יש להתחיל בטיפול רפואי שברוב המקרים צריך להינתן באופן מתמשך. הטיפול הרפואי מתבסס על מתן תרופות שונות כשבין היתר מדובר על סטרואידים, ציקלוספורין, Gilex, Famotidine, Ranitidine, Ahiston, Otarex ואחרות. מטרת הטיפול להביא להפחתת החומרה של הגרד בעיקר.