זמנים כמו תקופת מבצע 'צוק איתן' מהווים דוגמה לכך שכיום ילדים עלולים להתעמת עם מציאות בלתי מתקבלת על הדעת.
אך הרבה ממה שגורם לילדים לחרדה, מושרש יותר בדמיונם מאשר במציאות. ילדים עשויים לקרוא להוריהם בלילה על מנת שיקלו על חרדות שנובעות כמעט מכל דבר, החל מרעשים מוזרים, עד לעכבישים מחוץ לחלון ומפלצות ששוכנות מתחת למיטתם. לנחם ילד שנתפס לפחדים שאינם רציונליים, עשוי להיות משימה מורכבת.
אחת מחרדות הילדות הנפוצות ביותר כרוכה בפרידה מההורים. חרדת נטישה נחשבת לשלב התפתחות נורמלי, שמתחיל בדרך כלל בסביבות גיל תשעה חודשים ומסתיים בסביבות גיל שלוש. כמובן שחלק מהפחדים הם שימושיים, ושומרים ילדים מנטילת סיכונים כגון ריצה לכביש סואן או נגיעה בתנור חם.
אך כאשר החרדה מפריעה ליכולת הילד לנהל חיים נורמליים, ללכת לבית הספר, לישון בביתו של חבר, ללמוד לשחות, או לחצות רחוב, מדובר בהפרעה אשר לעיתים קרובות מצדיקה טיפול.
לדברי ד"ר גולדה גינזבורג, מומחית לחרדת ילדים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, הפרעות חרדה משפיעות על אחד מתוך חמישה ילדים. ולמרות שמומחים מבצעים עבודה טובה יותר כיום בזיהוי הפרעות אלו, האבחון המדויק, המתבצע בזמן, הוא המפתח לטיפול יעיל.
שורש הבעיה
ד"ר גינזבורג מסבירה כי הפרעות חרדה בילדים נובעות בדרך כלל כתוצאה מאינטראקציה בין הביולוגיה והסביבה. לחלק מהילדים הסובלים מחרדות יש מרכיב תורשתי חזק. אך גם ללא השפעה תורשתית, חלק מהילדים נולדים עם טמפרמנט מסוים המגביר את הסיכון שלהם לפתח הפרעת חרדה.
הם עשויים להיות מעוכבים התנהגותית, ביישנים, וממעטים לדבר. אך רק מחצית מילדים אלו מפתחים בסופו של דבר הפרעת חרדה, ואילו חלק מהילדים שאינם מעוכבים מבחינה התפתחותית, אינם מפתחים מצב זה.
גם להתנהגות ההורית יש השפעה, ובמיוחד להורים המשתמשים בחרדה כ"מודל" בתקשורת מילולית או התנהגותית ונוטעים בהם את החשש מפני סכנות אפשריות: "אם לא תאכל, יבוא שוטר", "אם תטפס על העץ, תיפול ותשבור את הראש", "אל תיגע במעקה המדרגות, הוא מלא בחיידקים".
כמו אצל מבוגרים הסובלים מהפרעות חרדה, הטיפול המוצלח ביותר תקף מדעית גם לילדים וניתן לטפל בהם עם טיפול קוגנטיבי התנהגותי (הנקרא בדרך כלל CBT), לעיתים בשילוב עם תרופה נוגדת דיכאון דוגמת זולופט (סרטרלין). טיפול זה מעצב למעשה מחדש את המוח, ומשתמש במילים ובהתנהגויות המחליפות את המחשבות והפעולות שאינן הגיוניות בדרך חשיבה ופעולה הגיונית ומתפקדת.
הקלת החרדה
מטרת הטיפול אינה להעלים את פחדי הילדים, אלא לסייע להם לראות שפחדיהם אינם מוצדקים, ושהם יכולים להתגבר עליהם. פסיכותרפיסטים ופסיכולוגים יוצרים "תכנית אב" שמטרתה לסייע להורים ללמד את הילדים כיצד להשתלט על חרדתם:
הזדהות עם הילד – לא מספרים לילד שאין לו מה לדאוג. מומלץ להכיר בדאגותיו ובהשפעתם עליו.
תאור הבעיה – ניתן להסביר לילד, במילים שלו, שהבעיה מגיעה מ"מוח דואג" שקופץ למסקנות שגויות ואי אפשר לסמוך עליו בענין ספיפי זה. אפשר לכנות את הדאגה בשם "באג במוח". זה לוקח את הפוקוס מהפחד המסוים של הילד ומנטרל את החרדה.
התנגדות לפחד – ניתן לשאול את הילד ממה הוא באמת מודאג ומה הוא סבור שעלול לקרות. ואז לבקש אותו לבדוק אם המחשבות האלו אכן הגיוניות. ניתן לסייע לו למצוא את הכוח הפנימי, ולהבין ש"הקול בראש" המורה על חרדה, הוא לא זה שבאמת מנהל את העניינים.
טכניקות הרפיה – ניתן ללמד את הילד טכניקות הרפיה שנועדו למתן את "האזעקה" הביולוגית להילחם או לברוח בכל פעם בה הפחד משתלט.
תגמול – יש לתחזק את מאמצי הילד, ולהלל אותו על יכולתו להתמודד במצב קשה.
במקרים בהם נדרשת עזרה מקצועית, טיפול בן עשרה עד עשרים מפגשים של טיפול קוגנטיבי התנהגותי מייצר שיפור קליני משמעותי. חרדה היא מחלה כרונית אשר עלולה לצוץ בתקופות משברים או שינויים סביבתיים. הטיפול המניעתי חשוב, ועל ההורים ליזום מניעה במקום להגיב למצב כשהוא כבר קיים.