אפרקסיה התפתחותית בילדים, הנקראת גם דיספרקסיה ורבלית, היא הפרעת שפה מוטורית הבאה לידי ביטוי בקושי בתכנון ובביצוע התנועות הדרושות להפקת מילים ברורות. הכוונה היא לסנכרון בין התנועות המדויקות של הלשון, הלסת, החך והשפתיים.
כיצד מתבצעת פעולת הדיבור התקינה?
פעולת הדיבור השלמה מתחילה בראש ובראשונה ברצונו של הילד לתקשר. לאחר מכן נבנה המסר שהילד מעוניין להעביר והמילים שנבחרות לצורך העברת המסר אותו מעוניין הילד להעביר, מסודרות בסדר מסוים על ידי המוח, בהתאם לכללי הדקדוק והתחביר. כל מילה ומילה מורכבת מהברות ופונמות המסודרות ברצף ספציפי ובסופו של דבר התנועות המוטוריות של השפתיים, החך, הלשון והלסת, מפיקות את המידע באופן ורבלי.
תפקידו של המוח בשלב הזה הוא להעביר לכל השרירים באזור זה את הפקודות המדויקות הנוגעות לתזמון המדויק ולתנועות המדויקות שעליהם לבצע כדי שהמשפט יופק באופן שוטף, רהוט ומובן כמובן.
כיצד לומד הילד לדבר?
במהלך ההתפתחות של השפה, הילד הממוצע מתנסה בתהליך זה של הפקת המילים ומקבל ללא הפסקה פידבק (משוב) מהסביבה הקרובה אליו בנוגע למידת ההתאמה בין המילים שאמר לבין המילים שרצה לומר.
המידע המתקבל מהסביבה משמש את הילד בהמשך כשלמעשה מדובר בלמידה המבוססת על ניסיון מצטבר. כאשר ההברות והמילים באופן כללי נאמרות שוב ושוב פעם אחר פעם, התנועות הקשורות להפקתן מתבצעות כבר באופן אוטומטי וללא מאמץ. המוח של הילד למעשה מפנים את המידע ומאחסן את הפקודות הקשורות לתנועתיות של איברי הדיבור, כאשר הגישה למידע ולפקודות מתאפשרת ללא השקעה של מאמץ או זמן ומשתכללת במהלך השנים.
מה קורה במקרה של אפרקסיה?
בילדים הלוקים באפרקסיה, השלב הסופי הזה של העברת הפקודות לאיברי הדיבור והטמעת הפקודות בזיכרון, לוקה בחסר. ישנן שתי תיאוריות המנסות להסביר את הגורמים להפרעה הזו. לפי הראשונה ישנו כשל בשליפת המידע מהמוח על רקע בעיה בגישה לתאים ולפי השנייה מדובר בבעיה בתאים הספציפיים במוח, האחראיים על פעולת הדיבור.
האם אפרקסיה בילדים שונה מעיכוב שפתי?
ישנו שוני משמעותי ואף מהותי בין אפרקסיה בילדים לבין עיכוב שפתי וחשוב מאוד לתת על כך את הדעת. עיכוב שפתי מתרחש כאשר הילד עובר את השלבים של התפתחות השפה לפי הסדר התקין, אך בקצב מעט או הרבה יותר איטי מהנורמה. עם זאת, הקצב שבו מתפתחת השפה במקרה של עיכוב שפתי מתאים לקצב של ההתפתחות הקוגניטיבית, כלומר רמת ההבעה זהה לרמת ההבנה.
לעומת זאת בילד הלוקה באפרקסיה, ישנו פער בין יכולת ההבנה ליכולת ההבעה, כאשר יכולת ההבנה גבוהה בצורה משמעותית מיכולת ההבעה. יש לציין כי ישנן לקויות נוספות שבהן קיים פער בין יכולת ההבנה ליכולת ההבעה ולכן לא ניתן לפסוק באופן אוטומטי כי כל ילד הלוקה בפער זה, בהכרח סובל מאפרקסיה.
כיצד מאבחנים אפרקסיה בילדים?
מאחר והלקות היא שפתית בעיקרה, הרי שתהליך האבחון מבוצע ברוב המוחלט של המקרים על ידי קלינאית תקשורת. בדרך כלל לא ניתן יהיה לבצע את תהליך האבחון לפני גיל שלוש עד ארבע משום שלפני גיל שלוש הילד לרוב יתקשה להבין את ההנחיות שיינתנו לו ובנוסף לרוב הפעוטות אין יכולת ריכוז מספקת הדרושה לתהליך האבחון. האבחון בדרך כלל יכלול את האלמנטים החשובים הבאים:
- רישום מדויק של כל המילים, ההברות והצלילים שהילד מנסה להפיק או מפיק, בדגש על שגיאות דיבור ועיוותים בהפקת צלילים. השגיאות והטעויות יושוו מול מה שילד ממוצע בגילו של הנבדק אמור להיות מסוגל להפיק.
- תיווצר אינטראקציה עם הילד על מנת לגרום לו לחזור על מילים ומשפטים. בשלב הזה ניתן יהיה לראות האם הילד מתקשה להגות מילים ספציפיות למשל בשל אורכן או רמת המורכבות שלהן.
- תיערך השוואה בין היכולת של הילד ליצור משפטים, להבין מילים ולהשתמש במילים למצופה מבני גילו.
- במהלך האבחון תינתן תשומת לב למערכת הנשימה של הנבדק, כלומר האם יש לו מספיק אוויר לצורך פעולת הדיבור התקינה או לא. יש לבדוק כיצד הוא ניצב, כיצד הוא מחזיק את גופו במהלך הדיבור, האם הוא בעל מתח שרירים תקין או שמא הוא סובל מהיפוטוניה, האם פניו סימטריים, האם ישנן בעיות שרירים באזור הפה ועוד.
- בדו"ח האבחון נהוג לציין גם האם הילד מעוניין לתקשר ועד כמה והאם הוא משתמש במחוות גופניות על מנת לתקשר במקום במילים.
כיצד מטפלים באפרקסיה בילדים?
הטיפול מתנהל על ידי קלינאית תקשורת ומשתנה ממקרה למקרה בהתאם לדרגת החומרה של ההפרעה וקצב ההתקדמות של המטופל. ילדים הסובלים משיבוש חמור בדיבור או ילדים שכמעט ולא משתמשים במילים, יזדקקו אף לחמישה טיפולים מדי שבוע על מנת לשפר את יכולת הדיבור שלהם באופן משמעותי. יש להתייחס גם כן למידת היכולת של ההורים לתרגל את החומר הנלמד עם הילד בביתו, לכמות התרגילים שהילד יוכל לבצע בשבוע ועוד.
הטיפול באפרקסיה בילדים יכול לכלול מגוון אלמנטים. כך לדוגמה בדרך כלל הטיפול כולל לימוד פיזי מוטורי, כלומר שינון, חזרות, משוב ותיקון תוך התמקדות על היישום המוטורי של הדיבור. מטפלים רבים עושים שימוש בעזרים סנסוריים על מנת לסייע בפעולות הדרושות לדיבור וכן ישנם העושים שימוש רב במוסיקה. בדרך כלל התרגול מבוסס רבות על משחקים שמטרתם לרתום את הילד ולהלהיב אותו.
מה משפיע על הפרוגנוזה?
הגורמים המשפיעים על ההתקדמות של הטיפול הם בראש ובראשונה חומרת הבעיה וקיומן של בעיות נוספות מעבר לאפרקסיה. כמו כן יש לציין כי התחלת הטיפול בגיל מוקדם יותר מבטיחה תוצאות טובות יותר ומעבר לכל זה משפיעים על התוצאה הסופית גם תדירות התרגולים מעבר לפגישות הטיפוליות והמוטיבציה והרצון של הילד לתקשר בצורה תקינה על אף הקשיים.