אנקופרזיס היא הפרעה המשפיעה על ילדים באמצעות עצירות, בריחת צואה או לכלוך התחתונים, כמו גם בעיות במתן שתן והרטבה.
גורמי הסיכון וגורמי עצירות באנקופרזיס
רוב הילדים עם מצב זה סובלים מעצירות בסיסית. הסיבה בגללה חלק מהילדים מפתחים אנקופרזיס ואחרים לא, טמונה בהבדלים פיזיולוגיים או פסיכולוגיים. מומחים מציינים שלושה תחומי התבגרות מעיים העלולים להכשיר את הקרקע בחלק מהילדים לתחילת עצירות כרונית המתפתחת בסופו של דבר לאנקופרזיס.
שינוי תזונת הנקה טהורה לתזונת חלב – הגברת המזונות המוצקים מקדמת עליה עקבית בנפח הצואה, ופעולת המעיים עשויה להיות מאומצת יותר.
תהליך גמילה מחיתולים – הטלטלה הרגשית של הגמילה מחיתולים עשויה להוביל לתגובות רגשיות רבות אצל הילד. מחקר אחד הראה ש-35% מהילדים שסירבו להיגמל מחיתולים פיתחו עצירות כרונית ונמצאו בסיכון משמעותי גבוה יותר לפתח אנקופרזיס.
נוכחות בבית הספר – רופאי ילדים שומעים מדי יום סיפורים על ילדים שמסרבים להשתמש בשירותים בבית הספר. חוסר הפרטיות, התגרויות ולעיתים קרובות הרעש הכרוך בביצוע פעולת מעיים, פשוט יותר מדי מפחיד את הילדים, לעומת ביצוע הצרכים בסביבת הבית.
הצעד ההגיוני, מנקודת המבט של הילד, הוא להימנע מפעולת מעיים. כתוצאה מכך, הצואה מצטברת, הרקטום מתייבש וכך מעבר הצואה הופך להיות קשה וכואב יותר. מחזור חוזר זה מחזק את התנהגות הילד להימנע בכל מחיר מביצוע פעולת מעיים.
ילדים שמפתחים אנקופרזיס עלולים לפתח מתיחות והרחבת הרקטום, במצב המפחית את הדחף למעבר צואה. כתוצאה מכך, מסת הצואה עשויה לדלוף וללכלך את הבגדים, לעיתים קרובות אף שלא מרצון וללא מודעות הילד להתרחשות זו.
תסמיני וסימני אנקופרזיס
מומחי ילדים מציינים שהקריטריונים לעצירות מאפיינים גם אנקופרזיס. במחקר חדש שהתמקד בעצירות, רוב הילדים שאובחנו עם עצירות כרונית, אובחנו גם עם אנקופרזיס. יחד עם זאת, קיימים מספר היבטים ייחודיים למצב זה.
חלק מהילדים עם אנקופרזיס עשויים לבצע פעולת מעיים יומית מוצלחת – אך פינוי המעי שלהם אינו שלם.
ילדים עם המצב חשים דחף לביצוע פעולת מעיים במקומות שאינם הולמים – כתוצאה מהקשרים חברתיים בעייתיים או במקומות ציבוריים שאינם מתאימים.
ילדים עם אנקופרזיס מתעלמים מהתסמינים – הם מפגינים אדישות לתסמיני הכתמה ברורה של הצואה את הבגדים, או מריח הצואה הכבד אותו הם מייצרים.
שלילת מצבים בריאותיים אחרים – אנקופרזיס מאובחן כשלא קיים מצב רפואי אורגני בסיסי המסביר את דפוסי פעולת המעיים של הילד.
כיצד מאבחנים אנקופרזיס?
הערכה מלאה של ילד עם המצב כרוכה בבדיקה יסודית של ההיסטוריה הרפואית, בדיקה גופנית יסודית ובדיקות מעבדה. רופא הילדים קובע את האבחנה עם ניתוח כל ממצאי הבדיקות. יש להתייעץ עם מומחי ילדים כשההפרעה מייצרת נתונים סותרים ובכך מטשטשת את קביעת האבחנה המדויקת, מה שעשוי להשפיע על טיפול נכון בילד.
בדיקת ההיסטוריה הרפואית של הילד כוללת:
- הגיל בו הופיעה ההתפרצות הפתאומית של אנקופרזיס.
- תדירות ואופי דפוסי הצואה הנוכחיים בהשוואה לדפוסים שהיו לפני הופעת התסמינים.
- סוגי מזונות בתזונת הילד.
- ירידה או עלייה חריגה במשקל.
- אובדן תיאבון.
- תלונות על כאבי בטן.
- הימנעות מביצוע פעולות מעיים.
- התנהגות חשאית הקשורה לפעולות מעיים.
- דליפת צואה קשה או נוזלית על התחתונים. כשכמות גדולה דולפת, ההורים עשויים לפרש את התופעה בטעות כשלשול.
- גרוד או שפשוף האזור האנאלי עקב גירוי מהצואה המימית.
- עצירות עם צואה יבשה וקשה.
- בעיות אורולוגיות, כגון הרטבה.
- הפחתה בפעילות הגופנית.
- דינאמיקה משפחתית פסיכולוגית
- התעללות מינית המובילה לנסיגה או דיכאון.
טיפול באנקופרזיס
הטיפול מתחיל עם הבטחה שהילד יחווה פעולת מעיים רכה ונוחה. הוא מתמקד בהקלת תסמיני העצירות. מרככי צואה הם שיטה בטוחה ויעילה, ויש להתחיל עם מינונים קטנים ובהדרגה להגדיל את מינון התרופות עד השגת ההשפעה הרצויה.
הטיפול האופטימאלי לאנקופרזיס כרוך גם בשילוב הטיפול הרפואי עם גישה התנהגותית. המטרה היא למנוע עצירות ולעודד הרגלי פעולת מעיים טובים. הילדים צריכים לאכול תזונה עשירה בסיבים עם שפע דגנים, פירות וירקות. כמויות גדולות של מים ופעילות גופנית קבועה מסייעים להפחתת חוסר הנוחות הקשור לפעולות המעיים.
ההורים צריכים לתמוך בילד ולהימנע מביקורת. ניתן ללמד ילדים לא להתבייש בהתנהגויות הקשורות לאנקופרזיס, ופסיכותרפיה מסייעת להפחתת תחושת הבושה, האשמה ואובדן ההערכה העצמית אותם עלולים ילדים עם המצב להרגיש.
במקרים קשים, גסטרואנטרולוג ילדים משתמש בשיטה התנהגותית הכרוכה במצגות ביופידבק וידאו להכשרת ילדים לשינוי ההתנהגות, המלמד אותם לא להרפות את שרירי הסוגר החיצוניים במהלך ניסיון לבצע פעולת מעיים. שיטה זו מלמדת את הילדים לא להתאמץ, תוך שמירה על פתיחת תעלת פי הטבעת.