לעיתים יתכן מצב בו הילד מגיע לגיל שנתיים ועדיין אינו מדבר. הוא אומר מספר מילים, אך בהשוואה לקצב ההתפתחות של תינוקות אחרים בני גילו, הורים סבורים כי התפתחותו מתעכבת. הם זוכרים כי אחותו כבר הרכיבה משפטים שלמים בגיל זה.
מתוך תקווה כי הילד יתפתח בעצמו בקצב הטבעי שלו, הורים דוחים לעיתים פניה לקבלת יעוץ מקצועי. הם סבורים כי חלק מהילדים מפטפטים בשטף מוקדם וכי אין מה לדאוג.
תרחיש זה נפוץ בקרב הורים לילדים המאחרים לדבר. הידיעה מהו "נורמאלי" ומה אינו נורמאלי בכל הנוגע לדיבור והתפתחות שפה בקרב ילדים, תסייע להורים להבין אם עליהם להיות מודאגים או שהילד מתפתח בקצב נכון.
אך תחילה חשוב להבין את התפתחות הדיבור והשפה, כמו גם להיות ערים לגבי מפני התפתחויות אחרות, ויש להתייעץ לגבי דאגות אלו בכל ביקור שגרתי אצל רופא הילדים, ולו רק בכדי "להיות עם היד על הדופק" ולאתר לקויים התפתחותיים רציניים בזמן.
אם מתברר כי הילד אינו סובל מבעיה רפואית וכי הוא אכן פשוט איטי בדיבור, ניתן לנקוט בצעדים הבאים על מנת לעודד אותו לפתח שפה ודיבור על מנת למנוע עיכוב.
עד גיל שנתיים
עידוד להשמעת צלילים – ניתן לעודד את התינוק לבטא צלילי ניקוד ועיצור כגון 'מא', 'דה' ו-'בה'.
חיזוק ניסיונות – באמצעות שמירה על קשר עין, תגובה לצלילי הדיבור, וחיקוי קולות באמצעות דפוסים ודגשים שונים. כך, למשל, הורים יכולים להגביר את גובה צליל קולם כדי להצביע על שאלה.
חיקוי – ניתן לחקות את צחוק התינוק והבעות פניו. מהצד השני, ניתן ללמד את התינוק לחקות את פעולות ההורים, כולל מחיאות כפיים, הפרחת נשיקות באוויר, ומשחקי אצבעות מלווים בשירים.
דיבור שוטף – יש לדבר עם הילד במהלך ביצוע כל הפעולות, כולל רחצה, האכלה והלבשה. ניתן לדבר איתו על סדר הפעולות, המקומות לאן הולכים, מה עושים כשמגיעים לשם ומי נמצא בחדר.
קולות של חיות – ניתן להציג לילד תמונות של חיות, ולהשמיע את הצלילים עם משמעות ספציפית, כגון "כלבלב אומר האו-האו".
הכרה – בכל פעם בה הילד מנסה לתקשר בעצמו, יש להכיר בכך באמצעות תגובה ועידוד להמשך.
לקרוא לילד – פעמים קריאת ספר יכולה פשוט לתאר את התמונות בספר ללא מעקב אחר הטקסט הכתוב. יש לבחור ספרים בעלי כריכה קשה עם תמונות צבעוניות גדולות שאינן מפורטות מידי, לשאול את הילד "מה זה?" ולעודד אותו לענות תוך הצבעה על חפצים מוכרים בתמונות.
גיל שנתיים עד ארבע
דיבור ברור – בגילאים אלו מומלץ לחדול מהדיבור התינוקי ולדבר אל הילד באופן שוטף וברור שהוא יכול לחקות.
הרחבת הדיבור – יש לחזור על מה שהילד אומר על מנת שידע כי הוא מובן, ולבנות ולהרחיב את הנאמר. "רוצה מיץ? יש לנו מיץ תפוחים. איזה מיץ אתה רוצה?"
קולאז'ים של תמונות – ניתן להרכיב אלבום המכיל תמונות של רגעים או חפצים אהובים, לקבץ אותן לקטגוריות כגון תמונות משחקים, תמונות אוכל, תמונות חיות ותמונות אנשים. אפשר ליצור קולאז' משעשע של התמונות, באופן שאינו הגיוני, כגון תמונת כלב מאחורי הגה של מכונית, ולעודד את הילד להסביר מה לא בסדר בתמונה וכיצד ניתן "לתקן" אותה.
עידוד הילד להבין ולשאול – ניתן לשחק במשחק של כן ולא. לשאול שאלות כגון "האם אתה ילד"? "האם אתה מיכאל?" "האם כלב יכול לעוף?" יש לעודד את הילד לענות ולהמשיך את המשחק באמצעות הצבת שאלות בעצמו. אפשר לפתח את המשחק ולעודד את הילד להגיב על שאלות בחירה. "האם אתה רוצה תפוח או תפוז"? "האם אתה רוצה ללבוש את החולצה האדומה או הכחולה?"
הרחבת אוצר מילים – יש ללמד את הילד להציב שמות לחלקי הגוף תוך שהוא מבין את תפקודם. "זה האף שלי. אני יכול להריח פרחים, עוגיות, פופקורן וסבון".
שירים – מומלץ לשיר שירי ילדים פשוטים ולדקלם שירים על מנת להראות לילד את הקצב ודפוס הדיבור.