לוקמיה (סרטן הדם) היא מחלה הבאה לידי ביטוי בייצור לא תקין של תאי דם במח העצם. נהוג לסווג את כל מקרי הלוקמיה לשני סוגים עיקריים: לוקמיה חריפה או אקוטית ולוקמיה כרונית. הלוקמיה הכרונית מתפתחת לרוב במבוגרים ומתאפיינת בקצב התקדמות איטי מאוד ולוקמיה אקוטית מופיעה בפתאומיות ועשויה להתקדם במהירות גבוהה מאוד, בהיעדר טיפול מתאים.
את הלוקמיה החריפה נהוג גם כן לסווג לשתי קבוצות עיקריות: לוקמיה לימפוציטית חריפה (ALL) הפוגעת בעיקר בילדים ומהווה את המחלה הממארת השכיחה ביותר בקרב ילדים ולוקמיה מיאלואידית חריפה (AML) הפוגעת בעיקר במבוגרים.
לוקמיה מיאלואידית היא לוקמיה שבה ישנו ליקוי בהתפתחות של תאי דם לבנים הנקראים נויטרופילים ואילו לוקמיה לימפוציטית היא לוקמיה שבה הליקוי מתרחש במסלול הייצור של הלימפוציטים. אם במקרה של לוקמיה לימפוציטית הליקוי מתרחש לאחר החלוקה של הלימפוציטים לתאי B ותאי T, ניתן לסווג את הלוקמיה כלוקמיה לימפוציטית של תאי B או לוקמיה לימפוציטית של תאי T.
סך הכול מהווה ALL כ75% ממקרי הלוקמיה בילדים AML, מהווה עשרים אחוז ושאר המקרים נחשבים לסוגים נדירים מאוד של לוקמיה. מדי שנה מאובחנים בישראל בין 400-450 ילדים כחולי סרטן וכעשרים וחמישה אחוז מהם מאובחנים עם ALL.
מה הם הגורמים ללוקמיה בילדים?
אמנם ישנן תסמונות מסוימות הקשורות עם עלייה בסיכון לחלות בלוקמיה בילדות כמו לדוגמה נוירופיברומטוזיס או תסמונת דאון, אך נכון להיום עדיין לא ברור מה הם הגורמים להתפתחות המחלה בילדים.
מה הם התסמינים של לוקמיה בילדים?
התסמינים של לוקמיה רבים ומגוונים אך לרוע המזל מדובר בתסמינים שאינם ספציפיים. כך למשל בשלבים הראשוניים של המחלה ייתכן שיופיעו תסמינים האופייניים למחלה זיהומית כמו לדוגמה חום גבוה, עייפות מוגברת ונפיחות בבלוטות הלימפה. יש להעלות את החשד לכך שהילד סובל מלוקמיה בכל מקרה שבו התסמינים הנ"ל נותרים יציבים וכן במקרה שבו הילד מתלונן על כאבים בעצמות ו/או סובל מצליעה לא מוסברת.
בהמשך, על רקע הפגיעה בייצור תאי הדם במח העצם, עשויים להופיע תסמינים שמקורם בייצור הלא תקין של תאי הדם השונים. כך למשל ייצור לא תקין של תאי דם אדומים עשוי להוביל להתפתחות של אנמיה ולבוא לידי ביטוי בחיוורון, אי סבילות לקור, קשיי נשימה במאמץ, חולשה ניכרת ועוד. ייצור לא תקין של תאי דם לבנים עלול להוביל לתדירות גבוהה של זיהומים וירידה בכמות הטסיות בדם עלולה לבוא לידי ביטוי בדימומים ספונטניים, עיכוב בהגלדת פצעים ועוד.
כיצד מאבחנים לוקמיה בילדים?
ספירת התאים הלבנים (WBC) בקרב מחצית מהילדים הסובלים מלוקמיה בלבד תהיה נמוכה מ- 10000 ולכן לויקוציטוזיס לא מהווה תנאי הכרחי לאבחון המחלה. בנוסף גם זיהוי של טרומבוציטופניה או אנמיה לא מאשש את החשד שהילד סובל מלוקמיה והבדיקה המוצלחת ביותר, המאפשרת לקבל דיאגנוזה ודאית היא בדיקה של מח העצם. בבדיקת מח העצם מעמוד השדרה ניתן יהיה לראות כמות גדולה יחסית של תאים לא בשלים ואת ההתמיינות הלא תקינה של התאים.
במהלך תהליך האבחון יש חשיבות עליונה לבצע אבחנה מבדלת בין לוקמיה לבין מחלות אחרות שהיו יכולות לבוא לידי ביטוי בילד באופן דומה. בין היתר מדובר למשל ב- juvenile rheumatoid arthritis, אנמיה אפלסטית, מחלות ממאירות אחרות כמו למשל רטינובלסטוה ונוירובלסטומה ועוד.
כיצד מטפלים בלוקמיה בילדים?
הטיפול בלוקמיה בילדים מבוסס ברובו על כימותרפיה. בדרך כלל הטיפול מתנהל במסגרת של מספר שלבים, כאשר בשלב הראשון מטרת הטיפול היא להשיג הפוגה. לאחר מכן יש ליטול דוגמית של רקמת מח עצם לבדיקה וזאת על מנת לאשר כי אכן הושגה הפוגה. לאחר מכן מתקדמים לשלב הבא (העצמה) שבו נותנים מחזור נוסף של כימותרפיה על מנת לחסל את התאים הסרטניים. במקרים החמורים ביותר בלבד יש לשקול לבצע השתלת מח עצם.
סך הכול 85% אחוז מהילדים עם לוקמיה מחלימים היטב, אך יש לציין כי המחלה חוזרת ומתפתחת שנית בעשרים וחמישה עד 30% מהחולים. בדרך כלל ההישנות מתרחשת במהלך השנתיים הראשונות לאחר סיום הטיפולים. מקרים בודדים בלבד מופיעים שנית לאחר חמש עד שבע שנים מסיום הטיפולים. הישנות מוקדמת הינה בעלת פרוגנוזה טובה יחסית להישנות מאוחרת ומחייבת לבצע השתלת מח עצם.