תסמונת אספרגר היא הפרעה נוירוביולוגית התפתחותית המקיימת תנאים אחדים המשתייכים לקבוצת ההפרעות הספקטרום האוטיסטי.
התסמונת גורמת לעיכוב התפתחותי בתחומי התקשורת ולפגיעה בקואורדינציה. למרות ההבדל הרב השורה בין תסמונת אספרגר לאוטיזם, ילדים עם ההפרעה מתפקדים בצורה טובה יותר ובעלי כישורי שפה ואינטיליגנציה נורמטיבים. אך עם זאת, הקושי לאבחן ולטפל במחלה זהה לאוטיזם.
מה גורם לתסמונת אספרגר?
הסיבה המדויקת לתסמונת אספרגר אינה ברורה. עם זאת, העובדה שהתסמונת נוטה לעבור במשפחה מצביעה על כך שקיימת נטייה תורשתית העוברת בין ההורה לילד. חוקרים ומומחים בתחום בריאות הנפש עדיין חוקרים את הסיבות לתסמונת.
מחקרים בתחום מצביעים על האפשרות של הפרעות במוח הגורמות למחלה, בהתחשב בכך שנצפו הבדלים מבניים ותפקודיים באזורים ספציפיים במוח על ידי שימוש בהדמיית מוח מתקדמת. תסמונת אספרגר נפוצה יותר מהאוטיזם ומתרחשת יותר בגברים. המחלה מאובחנת לראשונה בדרך כלל בגילאי 2-6 שנים.
התסמינים של תסמונת אספרגר
תסמונת אספרגר מתאפיינת בקושי לקיים אינטרקציות חברתיות, התנהגות כפייתית אובססיביות ושיבוש בדפוסי הדיבור של הילד. ילדים המאובחנים עם המחלה לעתים קרובות מציגים קושי בקריאת שפת גוף אצל אחרים ובהבעות פנים שאינן ברורות.
ילדים אלה אף מציגים רגישות מוגברת לגירויים חושיים כמו תחושת טורדנות עקב החשיפה לאור או צלילים הנשמעים בסביבה. כמו כן, ילדים אלה יכולים לשמור על תפקוד יומי תקין אך נוטים למעט בסביבה חברתית ומרגישים בנוח בסביבת מבוגרים לעומת הקרבה לבני גילם.
מאפיינים אחרים כוללים עיכוב בהתפתחות המוטורית וחזרה על תנועות משונות, מגושמות ומסורבלות. הם ניחנים בדרך כלל במיומנויות יוצאות דופן בתחומים כמו מוסיקה או מתמטיקה.
אבחון אספרגר
תסמונת אספרגר קשה מאוד לאבחון מאחר והילדים הלוקים בתסמונת נוטים לתפקד בדומה לחבריהם באופן כזה המקשה על הסביבה לעיתים לסווג את ההתנהגות המוזרה של הילד כשונה.
מומחים רבים בתחום טוענים כי אבחון מוקדם וטיפול המורכב מהכשרה חינוכית וחברתית, בעוד מוחו של הילד ממשיך להתפתח, היא צעד חשוב ומשמעותי מאוד עבור הילדים עם תסמונת אספרגר.
האבחון מורכב בדרך כלל מהיסטוריה רפואית, בדיקה קלינית, נוירולוגית והכרת התסמינים של הילד. כמו כן, הרופא בוחן את הכישורים המוטוריים של הילד דפוסי שפה והיבטים אחרים של אישיותו.
דגש מיוחד מושם על התפתחות חברתית וקיום אינטראקציה חברתית. פסיכולוגים מספקים הערכה ואומדן של מכלול מיומנויות התקשורת כדי לקבוע אילו נקודות חוזק קיימות ואילו וכישורים חסרים.
ילדים עם תסמונת אספרגר סובלים ממתח שרירים נמוך ודיספרקסיה, או בעיות בקואורדינציה. למרות שאין בדיקות לתסמונת אספרגר, הרופא עשוי להצליץ על בדיקות שונות כגון צילומי רנטגן ובדיקות דם כדי לקבוע אם יש הפרעה פיזית אשר גורמת לתסמינים. אם אין הפרעה פיזית, הילד מופנה למומחה בהפרעות התפתחותיות בהתאם לגילו.
כיצד מטפלים?
עד כה לא נמצאו ראיות בדבר תרופה או טיפול למחלה, והטיפול כיום מתמקד בשיפור התפקוד, התמודדות עם המחלה ומיגור תופעות ודפוסי התנהגות כפייתיים. הטיפול מורכב ממספר תחומים:
חינוך מתאים שמטרתו לענות על הצרכים החינוכיים הייחודיים של הילד. כמו כן, פועלים המטפלים על שינוי התנהגות באמצעות בניית אסטרטגיות לתמיכה בהתנהגות חיובית והפחתת התנהגויות בעייתית וכפייתית המזיקה לילד.
טיפולי פיזותרפיה וטיפולים בתחום התקשורת נועדו למקסם את היכולות התפקודיות של הילד.
צוותים רבים של מומחים כמו פסיכולוגים, יועצי תקשורת או עובדים סוציאלים מטפלים במיומנויות החברתיות כדי לחזק כישורים חברתיים ולחזק את היכולת להבין רמזים מילוליים והבעות פנים של אחרים.
אין תרופות לטיפול בתסמונת אספרגר, אבל תרופות מסויימות עשויות לספק מענה לתסמינים ספציפיים, כגון חרדה, דיכאון, היפראקטיביות והתנהגות אובססיבית כפייתית.