בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה משמעותית בכמות הילדים המאובחנים מדי שנה כהיפראקטיבים.
בעבר הילדים שסבלו מהיפראקטיביות היו מתויגים כילדים שובבים או בלתי ממושמעים, אך כיום כבר ברור לכל המומחים בתחום כי מדובר על בעיה נרחבת יותר שיש להתייחס אליה באופן מיוחד כיוון שהיא עלולה למקם את הילד בעמדת נחיתות יחסית לקבוצת השווים וכן כיוון שהיא יכולה לפגוע ביכולת של הילד ליצור קשרים חברתיים תקינים ולהתפתח באופן תקין מבחינה רגשית ונפשית.
כיצד ההיפראקטיביות באה לידי ביטוי?
בדרך כלל אנשים תופסים את ההיפראקטיביות כתזזיתיות וכחוסר שקט מוטורי. אמנם אכן מדובר על תסמינים שמתאימים לתיאור של היפראקטיביות, אך ההיפראקטיביות יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים נוספים. הסיבה בגינה אנשים נוטים להתייחס להיפראקטיביות כהפרעה שקשורה לתחום המוטורי היא שהתסמינים התנועתיים הם התסמינים שקל ביותר להבחין בהם.
לצד התנועתיות הרבה של הילד ההיפראקטיבי חשוב לציין כי ישנו אלמנט מובהק נוסף לתופעה זו – חוסר היכולת לווסת את הגירויים החושיים. אלמנט זה בא לידי ביטוי בין היתר בקשת הרגשות של הילד שלרוב מתאפיינת בקיצוניות. כך למשל הילד ההיפראקטיבי נוטה להתייפח במקום לבכות, לאבד שליטה במקום לצחוק, להתפוצץ מזעם במקום להתרגז, להיכנס לפאניקה במקום לפחד ועוד.
הילד ההיפראקטיבי נוטה להתקשות בקבלת סמכות, לא להישמע להנחיות או להוראות ובאופן כללי קשה מאוד להציב לו גבולות. ילדים היפראקטיבים נוטים לסבול מסף גירוי נמוך ביותר שנתפס לעתים קרובות בקרב המבוגרים כנטייה לעקשנות או לפזיזות.
עומס הגירויים וחוסר היכולת לווסת את עוצמתם מובילים לתחושה מתמדת של רצון להיות בתנועה ונוצרת ההרגשה הכללית כי הילד אף פעם לא נמצא במקום שבו הוא מעוניין להיות. כמו כן, הילדים ההיפראקטיבים לרוב חווים את העולם באופן טוטאלי, ללא הבחנה בין עיקר לטפל.
מה הוא המקור להיפראקטיביות בילדים?
ככל הנראה המקור להתנהגות ההיפראקטיבית הוא בהפרעה גנטית משפחתית שעוברת בתורשה מדור לדור ולפי הנתונים המחקריים שהצטברו בשנים האחרונות נראה כי הסיכוי של צאצא להורה שסובל מהיפראקטיביות לסבול מהיפראקטיביות בעצמו עומד על שבעים וחמישה אחוז.
היפראקטיביות היא חלק מהפרעה כרונית שנקראת בשפה המקצועית הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות הנחשבת לשכיחה מאוד וסך הכול פוגעת בקרוב לעשרה אחוז מהילדים.
התסמינים של ההפרעה רבים ומגוונים כשנראה כי האספקטים של ההיפראקטיביות נוטים לבוא לידי ביטוי בצורה חמורה יותר בקרב בנים ואילו התסמינים של בעיות הקשב והריכוז נוטים לפגוע באופן חמור יותר בבנות.
כיצד מאבחנים היפראקטיביות בילדים?
אבחון של היפראקטיביות מבוצע על ידי איש מקצוע מתחום הנוירולוגיה או רפואת הנפש כמו למשל פסיכיאטר או נוירולוג שמתמחה בטיפול בילדים ובאבחון הפרעות פסיכיאטריות בילדים. לפי המדריך הדיאגנוסטי הסטטיסטי להפרעות פסיכיאטריות ישנם תשעה תסמינים מרכזיים שיש בהם כדי להעיד על היפראקטיביות בילדים להלן:
- משחק בידיו בדברים, מזיז רגליים ומתנועע בכיסא.
- מתנהג כאילו שהוא מונע על ידי מנוע, סובל מקוצים בישבן ובאופן כללי חש חוסר מנוחה תמידי.
- נוהג להסתובב בכיתה ולצאת לשתות, להתאוורר או לשירותים לעתים קרובות.
- מפטפט במהלך השיעור ונחשב לדברן.
- מרעיש בסיטואציות לא מתאימות.
- נוהג לקפוץ או לרוץ במצבים שאינם מתאימים.
- עונה על שאלות לפני שהן מגיעות לסיומן ונוטה להתפרץ לדברי האחר במהלך שיחה.
- חסר סבלנות ומתקשה להמתין לתורו במשחק למשל.
- מציק לאחרים ומפריע.
כיצד ניתן לטפל בילד היפראקטיבי?
במידה והילד אובחן כסובל מהיפראקטיביות יש להתחיל בטיפול שיכול לכלול טיפול נפשי, רגשי ותרופתי בהתאם לגילו, לתסמיני ההפרעה, למידת החומרה שלה, למצבו הנפשי הכללי ועוד.