במדינה חמה כמו מדינת ישראל ישנם רבים הסבורים כי היפותרמיה היא נושא שאינו רלוונטי לאוכלוסייה. עם זאת, בין אם נכיר בכך ובין אם לא, פגיעות קור קורות מדי פעם בפעם גם באזורנו החמים יחסית וחוסר מודעות לנושא זה וחוסר היכרות עם מצב רפואי מסוכן זה עשויים לגרום למוות. לעומת זאת טיפול אופטימאלי הניתן בזמן המתאים, מאפשר להקטין בצורה משמעותית הן את התחלואה והן את התמותה.
היפותרמיה מוגדרת כטמפרטורת גוף הנמוכה משלושים וחמש מעלות והיא הקיצון ההפוך של חום גבוה. נהוג לסווג את דרגת החומרה של ההיפותרמיה לשלוש דרגות להלן:
- היפותרמיה קלה – 32-35 מעלות צלזיוס.
- היפותרמיה בינונית – 28-32 מעלות צלזיוס.
- היפותרמיה קשה – טמפרטורה הנמוכה מ28 מעלות צלזיוס.
מה הם הגורמים להיפותרמיה בתינוקות ובילדים?
לגוף האנושי ישנה יכולת מזערית ביותר להסתגל למצבי קור ולפיכך השרידות שלנו באזורים קרים מתאפשרת הודות לשכבות הבידוד החיצוניות שאנו עוטים עלינו, כשהכוונה היא כמובן לביגוד המתאים. החשיפה לקור עשויה להוביל למגוון רחב של פגיעות הנוצרות על רקע חוסר היכולת של הגוף להסתגל לטמפרטורות קיצון. הפגיעות נחלקות לפגיעות מערכתיות. היפותרמיה ופגיעות ממוקדות, כלומר פגיעה באיבר מסוים כמו לדוגמה כווית קור, או שילוב של השתיים.
יש לציין כי למרות שהיפותרמיה יכולה להתרחש בכל גיל שהוא, הרי שהסבירות לסבול מהיפותרמיה גבוהה במיוחד בקרב תינוקות ופעוטות עד גיל ארבע, בין היתר על רקע היחס הגבוה בין שטח הפנים של הגוף לנפח הגוף.
מה הם התסמינים של היפותרמיה בתינוקות ובילדים?
ההיפותלמוס הוא המרכז המוחי האחראי על שימור החום בגוף. כאשר מגיע להיפותלמוס קלט תחושתי מקולטני החום הממוקמים בעור, שיש בו כדי לעורר את מרכזי ויסות החום בעקבות טמפרטורה נמוכה, מתרחשת תגובה סימפתטית הבאה לידי ביטוי בכיווץ של כלי דם במערכת העיכול וכלי דם פריפריים, בדופק מהיר, בעלייה של לחץ הדם, באטוניה של שלפוחית השתן ובשיתוק של המעי.
בנוסף לכך, תיתכן פגיעה רקמתית ותאית באזור החשוף לקור כתוצאה מקריסטליזציה של מים, משינויים בממברנה של התא ומשינויים בחלבונים. בין היתר פגיעה זו יכולה להוביל להפחתה בפרפוזיה לרקמות ולאיסכמיה. הקור עשוי גם כן לדכא את הפעילות של אנזימי הקרישה ובעקבות זאת עלולים להתפתח דימומים.
בסופו של דבר כל המנגנונים המופעלים כתוצאה מהקור הקיצוני עשויים להוביל לירידה בתפוקת הלב ובדופק ולירידה בנפח הדם עד כדי הלם.
כיצד מאבחנים היפותרמיה בתינוקות ובילדים?
האבחון הראשוני לרוב מתבצע על ידי ההורים. להלן כמה סימנים שיש בהם כדי להוות עדות להתפתחות של היפותרמיה:
- עד גיל חודשיים היפותרמיה לרוב תגרום לשינה מרובה ואפאטיות, כלומר חוסר תגובתיות לגירויים.
- עד גיל שנתיים ההיפותרמיה תגרום לבכי וישנוניות. במקרים האלו בחשד להיפותרמיה יש לחמם את החדר, להפשיט את הפעוט ולחפש על גופו כתמים כחולים ואדומים.
- ילדים בני שלוש עד ארבע עשויים להתלונן על כאבים בכפות הידיים ובכפות הרגליים וגם במקרה הזה חשוב מאוד לבדוק היטב את הצבע של הגפיים ולחפש כתמים כחולים או אדומים.
- בכל גיל שהוא חשוב לשים לב לטמפרטורה של העור באזור החזה.
כיצד מטפלים בהיפותרמיה בתינוקות ובילדים?
הקווים המנחים לטיפול בכל נפגעי ההיפותרמיה באשר הם ללא יוצא מן הכלל כוללים בראש ובראשונה מניעה של איבוד חום נוסף. כך לדוגמה אם מדובר בילד שטבע, יש להסיר ממנו במהירות את הבגדים הרטובים ולייבש אותו היטב. בנוסף יש לחמם את הנפגע בהתאם לדרגת החומרה של ההיפותרמיה, לטפל בגורמים ההפיכים להיפותרמיה ובמקביל לטפל בכל גורם נוסף התורם לקליניקה כמו לדוגמה הרעלה, טראומה או זיהום.
החימום של תינוק או ילד הסובל מהיפותרמיה יכול להיות סביל, כלומר באמצעות כיסוי בשמיכות, או פעיל. החימום הפעיל יכול להיות חיצוני, כלומר באמצעות מערכות חימום חיצוניות, או פנימי, כלומר בעזרת דם מחומם במכונת לב-ריאה, המודיאליזה או במנות דם, שטיפות חמות או חמצן מחומם.
חשוב מאוד לציין כי הטיפול בנפגע היפותרמיה משתנה בהתאם למצבו של המטופל. כך לדוגמה ישנו פרוטוקול טיפולי מסוים המתאים לחולה עם היפותרמיה בינונית ללא דופק, פרוטוקול שונה לחולה הסובל מהיפותרמיה קשה ללא דופק ועוד. באופן כללי במהלך הטיפול יש להמשיך ולנטר את הנשימה והדופק מדי שלושים עד ארבעים וחמש שניות.