הורים לילד שאובחן עם הצורך בהשתלת כליה, עשויים לחוש מפוחדים, כועסים או מבולבלים. הם עשויים שלא להבין לחלוטין מדוע ילדם זקוק לאיבר חדש זה, או מהיכן ישיגו אותו. רק המחשבה על החודשים הקרובים עשויה למלא אותם באימה ודאגה.
אך למרבה המזל, רוב השתלות הכליה עוברות בהצלחה, וילדים רבים עוברים הליכים אלו וממשיכים לחיות חיים נורמאליים ובריאים ברגע שהם מתאוששים מהניתוח. בטווח הארוך, ילדים שעברו השתלת כליה זקוקים לתרופות כדי למנוע סיבוכים, ולעבור בדיקות שגרתיות המפקחות על תפקוד הכליה החדשה שלהם.
גורמים לאי ספיקת כליות
סוכרת ולחץ דם גבוה הם הגורמים השכיחים ביותר לאי ספיקת כליות בקרב מבוגרים, אך בקרב ילדים מצב זה הוא בדרך כלל תוצאה של הגורמים הבאים:
מחלות גנטיות – מצבים בריאותיים העוברים במשפחה עשויים להשפיע על הכליות. דוגמא אחת היא מחלת כליות פובליציסטיות, מצב בו רקמת כליה נורמאלית מוחלפת בשלפוחיות מלאות נוזל.
מחלות גלומרולי – מצבים הפוגעים ביחידות סינון זעירות בכליות.
מומים מולדים – פגמים בכליות או בדרכי השתן עשויים למנוע תפקוד תקין של הכליות.
הצורך בהשתלת כליה בילדים
טיפול במצב הגורם לאי ספיקת הכליות עשוי לעיתים לרפא את הכליות, אך הטיפול אינו מתאפשר אם הילד איבד למעלה מ-15% מתפקוד כליותיו. כשמצב זה מתרחש, רופאים ממליצים על גישות הכוללות:
השתלת כליה – תהליך הצבת כליה חדשה בגוף, המגיעה מתורם.
דיאליזה – תהליך טיפולי המבצע את עבודת תפקוד הכליות באמצעות ניקוי הדם באופן מלאכותי.
כשילדים נמצאים כמועמדים טובים לניתוח השתלה, זוהי האפשרות הטובה ביותר, היות וטיפולי דיאליזה כרוכים בטיפולים יומיים או במספר טיפולים בשבוע, מה שעלול להפריע לשגרת הילד ולימודיו, כשגם הנסיעות לבית החולים קשות. השתלות כליה מוצלחות מקלות על הילדים ומאפשרות להם לחיות כמו לפני פיתוח אי ספיקת הכליות.
סוגי השתלות כליה בילדים
קיימים סוגי השתלות כליה שונים: השתלות מתורם השתלה שאינו חי, והשתלות מתורם חי. ההבדל בין השניים מבוסס על זהות תורם הכליה החדשה. כפי שמרמז המונח, השתלה מתורם חי היא הליך המבוצע כשילד מקבל כליה מאדם שעדיין חי.
כליה בריאה אחת מבצעת את תפקוד שתי הכליות שנכשלו, כך שבניגוד למספר איברים אחרים, ניתן לתרום כליה מתורם חי, שהוא בדרך כלל קרוב משפחה או חבר קרוב של המשפחה. אך במקרים מסוימים, כליה יכולה להגיע מאדם זר שפשוט רצה לסייע לאדם אחר.
השתלה מתורם שאינו חי מתרחשת ממישהו שתרם את איבריו המתים, ואז ניתן להשתמש להשתלה בכיותיו. סוג השתלה זה דורש שהילדים הזקוקים לכליה חדשה יכנסו לרשימת המתנה עד שיתאפשר השימוש בכליה מהתורם.
ניתוח השתלת כליה בילדים
כשנמצא תורם מתאים, הילד מאושפז בבית החולים לקראת ניתוח ההשתלה. דגימת דם נלקחת עבור הליך הנקרא מבחן צולב להתאמת נוגדנים. הליך זה קובע אם המערכת החיסונית של הילד תקבל את הכליה החדשה. בהתאם לתוצאות הבדיקה, ניתן להתחיל בהשתלה.
בחדר הניתוח, הילד עובר הרדמה כללית, ולאחריה המנתח מבצע חתך קטן בחלק התחתון של בטנו, ממש מעל הירכיים. הכליה החדשה ממוקמת בחלל הבטן, והמנתח מחבר את כלי הדם של הכליות לכלי הדם בחלק התחתון של הגוף. צינורות שופכן הכליה החדשה, המובילים שתן, מחוברים אל שלפוחית השתן.
ברוב המקרים, הכליות הכשלות של הילד נותרות במקומן ולאינן מוסרות אלא אם כן הן גורמות לסיבוכים כגון לחץ דם גבוה או זיהום. ניתוח השתלת כליה אורך בסביבות שלוש עד ארבע שעות להשלמתו, והכליה החדשה מתחילה לעבוד מיד, אם כי לעיתים התהליך אורך מספר שבועות.
התאוששות מניתוח השתלת כליה
לאחר הניתוח, הילד נשאר מספר ימים או עד שבוע בבית החולים. בתקופה זו, הצוות הרפואי מפקח עליו מקרוב על מנת לוודא שלא מתרחשים סיבוכים מהניתוח, כגון דימום או זיהום.
מערכת החיסון של הילד מתוכנתת להבחין בנוכחות גורמים זרים, כגון חיידקים, ומסייעת לגוף להיפטר מהם. למרבה הצער, היא תכיר בכליה החדשה של הילד כאובייקט זר ותנסה לדחותה. מניעת מצב זה מתאפשרת באמצעות תרופות אותן על הילד לקחת.
במהלך השבועות הראשונים לאחר הניתוח, הילד עובר בדיקות תכופות כדי לוודא שההתאוששות שלו עוברת חלק. אם הילד מפתח חום או כאב באזור ההשתלה, יש ליידע מיד את הרופא. סימנים אלו עשויים להעיד על דחיית הגוף את הכליה החדשה. במצב זה, הילד יכול לשוב לדיאליזה או להשתלה אחרת.
עם ההתקדמות המודרנית בשיטות כירורגיות ותרופתיות לדיכי מערכת החיסון, שיעור ההצלחה הכולל של השתלות כליה בילדים גבוה ביותר, כך שקיים סיכוי גדול שהילד יוכל לשוב לפעילויות רגילות. יש לוודא רק שהוא שב בהדרגה לתפקוד ונמנע מפעילויות ספורט קשות העלולות לפגוע בכליה המושתלת.
