גלומרולונפריטיס היא בעיה עם יחידות סינון זעירות בכליות. כשילד סובל ממצב זה, יחידות הסינון הקטנות בכליות, הנקראות גלומרולי, מתנפחות והופכות להיות מגורות, והכליות מפסיקות לתפקד כראוי.
מצב זה עלול להוביל לבעיות כגון עודף נוזלים בגוף, אשר עלול לגרום לנפיחות באזורים כגון הפנים, כפות הרגליים, הקרסוליים או הרגליים. גלומרולונפריטיס עלול לגרום אף לאי ספיקת כליות ומחלות כליות, אך מצבים אלו נדירים.
גלומרולונפריטיס עשוי להתפרץ פתאום, או להתפתח במשך מספר שנים. הטיפולים משתנים בהתאם לחומרת התסמינים של הילד, אך החדשות הטובות הן שמצב זה נוטה להשתפר מעצמו, ואם לא, לרופאים יש שיטות טיפולים רבות.
הגורמים לגלומרולונפריטיס
מצבים העלולים לגרום להתפרצות המחלה כוללים:
זיהום חיידקים – מקבוצת סטרפטוקוקוס A, החיידקים הגורמים לדלקת גרון.
בעיה עם המערכת החיסונית של הגוף או מחלות קשורות – כגון זאבת ואיידס, המשפיעות על מערכת החיסון.
דלקת הכבד – כשהכבד אינו מתפקד כראוי עקב בעיות קשורות.
למרות שרופאים מכירים בגורמים אלו כאחראים להתפרצות פתאומית, לא קיים הסבר לסיבה בגללה ילדים סובלים מגלומרולונפריטיס כרוני.
סימנים ותסמינים
התסמינים המוקדמים של גלומרולונפריטיס כוללים דם בשתן, בגוון אדום או חום; שתן שעשוי להיראות מוקצף בשירותים; נפיחות סביב הפנים, העיניים, הקרסוליים והבטן, במיוחד בבוקר; ולחץ דם גבוה.
בגלומרולונפריטיס חמור, תופעות אלו עשויות להתרחש פתאום, לעיתים לאחר דלקת עור או במקרה של דלקת גרון. מצב כרוני של המחלה עשוי להתפתח במשך מספר שנים, כשהילד אינו מבחין בתסמינים מיד, אלא אם כן עבר בדיקות מיוחדות.
אם גלומרולונפריטיס אינו מאובחן ומטופל מוקדם, קיים סיכוי של נזק לכליות או כישלון תפקודן. תסמיני אי ספיקת כליות כוללים:
- השתנה בתדירות גבוהה יותר.
- כמויות מופחתות של שתן.
- חוסר תיאבון.
- בחילות והקאות.
- ירידה במשקל.
- התכווצויות שרירים בלילה.
- עייפות.
- עור חיוור.
- כאבי ראש.
- הצטברות נוזלים ברקמות.
תסמינים אלו אינם מעידים בהכרח על אי ספיקת כליות אצל הילד, שכן גורמים אחרים עשויים לגרום להם, אך אם הם מופיעים, יש להתייעץ עם הרופא מיד על מנת לקבל אבחון מדויק.
טיפולים בגלומרולונפריטיס
לעיתים מחלה זו נעלמת מעצמה, אך אם נחוץ טיפול, מומלץ להתחיל בהקדם האפשרי, כדי למנוע נזק לכליות. אם הכליות אינן מתפקדות כראוי ואינן מנקות את הדם מרעלים ונוזלים, הילד עשוי להזדקק לדיאליזה.
האופן בו רופאים מטפלים בגלומרולונפריטיס בשנות העשרה תלוי בגורם למחלה, תוצאות בדיקות ביופסיה בכליות, רמת חומרת הנזק לכליות, ומצב הבריאות הכללי.
הרופא ירכיב תכנית טיפול הכוללת:
- הגבלת כמות הנוזלים שהילד שותה ביום.
- תזונה נמוכה בחלבון, מלח ואשלגן.
- תרופות הגורמות לילד להשתין יותר.
- תרופות ללחץ דם נמוך יותר, אם מתגלה לחץ דם גבוה.
- אנטיביוטיקה, אם התגלה זיהום סטרפטוקוקוס שגורם לגלומרולונפריטיס.
- סטרואידים ותרופות אחרות המדכאות את מערכת החיסון, אם התגלה שהבעיה במערכת החיסונית גורמת למחלה.
