פג הוא תינוק שבא לעולם לפני השבוע השלושים ושבעה להיריון. כ10% מהתינוקות הבאים לעולם מדי שנה במדינת ישראל נולדים פגים (כחמישה עשר אלף לידות פג מדי שנה בממוצע).
ישנו מגוון רחב של גורמים שיכולים להוביל להולדת פג כשבין היתר מדובר על שימוש כרוני בתרופות מסוימות, באלכוהול או בסמים במהלך ההיריון, רעלת היריון, היריון מרובה עוברים, היסטוריה של לידת פגים, מחלות רקע שונות דוגמת אפילפסיה ועוד.
מאחר ומערכות הגוף של הפג עדיין אינן בשלות או מפותחות לגמרי, הרי שהפגים נמצאים בסיכון לסבול ממגוון רחב של בעיות בריאותיות. ככל שהלידה מוקדמת יותר וככל שהפג שוקל פחות, כך הסיכוי לבעיות בריאותיות גבוה יותר. במאמר שלפניכם נפרט אודות הבעיות הבריאותיות השונות השכיחות יותר בקרב פגים.
בעיות במערכת הנשימה
חוסר בשלות של הריאות היא הבעיה הבריאותית השכיחה ביותר בקרב פגים. באופן תקין הריאות מייצרות ומפרישות חומר הנקרא סורפקטנט שתפקידו לשמור על בועיות הריאה פתוחות. כאשר הריאה לא בשלה דיה, היא מפרישה פחות סורפקטנט וכתוצאה מכך היכולת של הריאה לקלוט את החמצן מהאוויר נפגעת.
את כמות הסורפקטנט שמייצרות ריאותיו של הפג ניתן להעריך כבר במהלך ההיריון באמצעות דגימת מי שפיר. בדרך כלל במהלך השבוע השלושים וחמישה הכמות של הסורפקטנט כבר גבוהה מספיק בשביל לנשום מחוץ לרחם.
סך הכול בין 60 ל80 אחוז מהפגים שנולדו לפני השבוע ה28 להיריון יסבלו ממחלת ריאה הקשורה בהפרשה מופחתת של סורפקטנט וככל שהעובר ישהה יותר שבועות ברחם, כך הסיכוי למחלות ריאה יהיה נמוך יותר. במידה והפג נולד בין השבוע ה32 לשבוע ה35 למשל, הסיכוי שלו לסבול ממחלת ריאה הוא 15 עד 30 בלבד.
במידה והפג זקוק לתמיכה נשימתית ומחובר למכונת הנשמה, ישנו סיכוי שיפתח מחלת ריאות כרונית. מחלת ריאות כרונית שנוצרת כתוצאה מההנשמה המלאכותית לרוב מופיעה בצורה הקלה שלה. המשמעות היא שפגים שהתקשו להיגמל ממכונת ההנשמה בשבועיים הראשונים לחייהם יהיו רגישים יותר בעתיד לאסטמה ולזיהומי ריאות, אך באופן כללי הנשימה שלהם לא תופרע בשגרה.
דימום בחדרי המוח בפגים
הסיבוך המסוכן ביותר שמתרחש בפגים הוא דימום מוחי שעלול להוביל לנזק עצבי. גם כאן ניתן לראות כי ככל שהפג נולד במשקל נמוך יותר, כך הסיכוי לכך שיסבול מדימום גבוה יותר. בין 60 ל70 אחוז מהפגים שנולדו במשקל הנע בין 500-750 גרם סובלים מדימום מוחי ולעומת זאת בין עשרה ל20% בלבד מהפגים שנולדו במשקל הנע בין קילוגרם לקילוגרם וחצי סובלים מדימום מוחי.
נהוג לסווג את דרגת החומרה של הדימום המוחי בפגים לארבע רמות. דימום בדרגה 1 מועט מאוד ומוגבל לחדרי המוח בלבד, דימום בדרגה 2 מוגבל לחדרים אך מסיבי יותר, בדרגה שלוש ניתן כבר להבחין בהרחבה של חדרי המוח המהווה עדות לנזק מקומי ובדרגה 4 ניתן להבחין בכך שהדימום התפשט אל מחוץ לחדרי המוח. רוב רובם של הדימומים המתרחשים במוחם של פגים מוערכים כדרגה 1 או 2 ולא מהווים סיכון לחיי הפג או להתפתחות המוחית שלו.
עם זאת, דימום חמור עלול להוביל להתפתחות של ציסטות במוח ולפגיעה באזורים מסוימים במוח. בדרך כלל דימום חמור לא יאובחן באופן מידי אלא רק מספר שבועות לאחר הולדת הפג. זוהי הסיבה לכך שנהוג לבצע בדיקת אולטרסאונד לפגים בגיל שלושה שבועות. ככל שהדימום חמור יותר, כך הסיכוי להפרעות נוירולוגיות גבוה יותר.
זיהומים בקרב פגים
באופן כללי שכיחות הזיהומים בקרב פגים גבוהה יותר מאשר בקרב תינוקות שנולדו במועד. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהמערכת החיסונית של הפגים טרם התפתחה באופן מלא ולאור זאת גופם מתקשה להתמודד ביעילות עם איומים כמו פטריות, נגיפים או חיידקים. כמו כן הסביבה של הפגייה מעודדת מאוד חדירה של פתוגנים למחזור הדם של הפג. כל עירוי ורידי, צינור הנשמה או צינור הזנה מהווה איום פוטנציאלי ובנוסף לכך, הצוות הרפואי לא אחת מעביר חיידקים מפג חולה לפג בריא.
נמק של המעי
אחת המחלות הייחודיות לפגים היא נמק של המעי המתפתח כתוצאה מגורמים לא ברורים. מחלה זו מופיעה במהלך השבועות הראשונים לחיי הפג ובאה לידי ביטויו בהרס של רקמת מעי עד כדי נמק. במקרים החמורים ביותר נוצר קרע במעי ותוכנו דולף לחלל הבטן של הפג. מצב זה מהווה סכנת חיים מידית. במקרים הקשים לא יהיה מנוס מלבצע כריתה של החלק הנמקי במעי והשקה של חלקי המעי הנותרים.
רטינופתיה של פגים
רטינופתיה של פגים היא מחלה הנגרמת כתוצאה מהתפתחות לא מספקת של כלי הדם המזינים את הרשתית בעין. הלוקים במחלה זו סובלים מנזקים בדרגות חומרה שונות לראייה כשבמקרים החמורים ביותר המחלה תגרום לעיוורון. כמחצית מהפגים שנולדו במשקל של קילוגרם אחד ומטה סובלים ממחלה זו.
מחלות נוספות המופיעות בשכיחות גבוהה יותר בקרב פגים
מפאת קוצר היריעה נזכיר על קצה המזלג עוד מספר מחלות ובעיות נוספות השכיחות יותר בקרב פגים בהשוואה לתינוקות שנולדו במועד להלן:
- אנמיה
- צהבת של היילוד
- פיגור שכלי
- קשיי למידה
- עיכוב בהתפתחות המוטורית
- שיתוק מוחין
- מגוון רחב של בעיות עיכול וקשיים בהאכלה.
- מחלות לב שונות בדגש על חוסר סגירה של כלי דם הנקרא דוקטוס, המצריך טיפול כירורגי בחלק ניכר מהמקרים.