בחודש מרץ, 2015, התקיים בישראל לראשונה יום עיון בנושא ההתמכרות של ילדים ובני נוער למסכים. אמנם עדיין לא מדובר בהפרעה פסיכיאטרית המופיעה במדריכים הרשמיים המשמשים לאבחון הפרעות פסיכיאטריות, אך אין ספק שמדובר בבעיה שממדיה הולכים וגדלים בקצב מדאיג.
עדות לכך ניתן למצוא במרכזי גמילה רבים שהוקמו במדינות שונות ברחבי העולם, כשאת המגמה מובילה כיום סין.
מאחר ועדיין אין הגדרה אחידה להתמכרות למסכים מבחינה קלינית, הרי שלא ניתן לקבוע מה הוא משך הזמן שיש להיצמד למסכים על מנת לאבחן את ההתמכרות. עם זאת, במקרה שבו הצפייה במסכים גוזלת זמן יקר וגורמת להפחתת הפעילות המשפחתית או פעילויות הפנאי בצורה משמעותית, עד כדי פגיעה בתפקוד במישורים שונים, ייתכן כי בהחלט מדובר בהתמכרות.
סכנת האינטרנט מול סכנת המסכים
בדרך כלל כשמתייחסים לנושא המסכים, לא מתייחסים לעצם המדיום, אלא לתכנים אליהם נחשפים הילדים ברשת המקוונת. עם זאת, כיום הולכת ומתבהרת התמונה לפיה לא ניתן להתעלם מעצם הישיבה הממושכת מול המסכים, המהווה בעיה חמורה ללא קשר לתכנים אליהם נחשפים המכורים. הזמן הממושך שמבלים הילדים ובני הנוער מול המסכים תורם לתחושת הבדידות האיומה ממנה סובלים רבים כל כך בימינו ולפי מחקרים מסוימים מעלה את הסיכון להתמכרות לאלכוהול ואף למעשים אובדניים.
מה הם הגורמים להתמכרות למסכים?
לפי חלק ניכר מהמומחים הבסיס להתמכרות למסכים הוא ריקנות גדולה שהמכור מרגיש בחיים היומיומיים. ההיצמדות למסכים מהווה לפיכך מעין ניסיון עקר ולא יעיל להימנע מהתחושה הקשה הזו. זאת כיוון שהשימוש המופרז מוביל לטשטוש של תחושת הריקנות. עם זאת, הטשטוש זמני בלבד ואינו אפקטיבי במיוחד, שכן הוא רק ממסך את הבעיה ולא מטפל בה. כמו כן מטבע הדברים, הניתוק החברתי והישיבה הממושכת מול המסכים רק גורמים בסופו של דבר להעצמת תחושת הריקנות.
מה הם הנזקים של התמכרות למסכים?
ישנם ילדים ובני נוער שעלולים להגיע למצב שבו הם יושבים מול המסך אפילו שמונה עשרה שעות ביממה. כתוצאה מכך מטבע הדברים כל תחומי החיים החשובים נזנחים. כך לדוגמה עבור רוב המכורים למסכים, ההתמכרות מספקת אשליה של קשר ותקשורת (בעיקר כשמדובר בילד או נער המבלה את רוב זמנו ברשתות החברתיות או במשחקי מחשב קבוצתיים), אך הקשרים החברתיים האמתיים הולכים ונעלמים.
בנוסף לכך, העולם הווירטואלי מספק מעין אשליה של עניין, ערך עצמי וסיפוק, הדומים מאוד לבלון נפוח המלא באוויר, אך למעשה ההתמכרות והשימוש המופרז במסכים כרוכים בחוסר אונים ובמצוקה רבה, שמתעצמים והולכים, עד כדי תחושה של ייאוש גדול. להתמכרות למסכים, בדומה לסוגים אחרים של התמכרות, נלווית בדרך כלל תחושה של בושה ולכן רבים מהמכורים נאלצים להסתיר את ההתמכרות שלהם, לשקר ולמעשה לחיות חיים כפולים.
במהלך הילדות וגיל ההתבגרות ההתמכרות עשויה להוביל גם כן להיעדרויות מהלימודים ולערעור של היחסים עם ההורים.
כיצד מטפלים במכורים למסכים?
חשוב לציין כי המודעות לנושא החשוב הזה עדיין נמצאת בחיתוליה בישראל. עם זאת, ישנם מספר מרכזים שבהם מטפלים בתופעה כמו לדוגמה במרכזי ת.ל.מ, רשת לייעוץ וטיפול פסיכולוגי בפריסה ארצית. במרכזי הרשת ניתן ללמוד על התופעה, לרכוש כלים להתמודדות עם ההתמכרות ואף לתרגל באופן מעשי הימנעות ממסכים. במקרים שבהם הילד או הנער מאובחן כלוקה בהתמכרות למסכים, ניתן לבנות עבורו תכנית טיפולים אישית, קבוצתית או משפחתית בהתאם לצורך.
כפי שציינו, ברחבי העולם פועלים מרכזי גמילה הפועלים בתנאי פנימייה, אך כיום הטיפולים המוצעים בישראל ניתנים בתנאי מרפאה ולא כוללים לינה.
ראו גם: