אדממת אצל פעוטות וילדים

פריחה היא פריחה היא פריחה. זוהי הסברה הרווחת בציבור. אז זהו, שלא בדיוק. כתמי אדממת הם נגעים ממוקדים ושונים בצורתם מכל פריחה אחרת.

הבנת אדממת בילדים

זוהי תגובת רגישות יתר לזיהום או במקרים מסוימים לתרופה. תגובה זו גורמת לכתמים אדומים בצורת טלאים או פצעים על העור. בהתחלה הפריחה מופיעה ככתמים ורודים או אדומים, ומתפתחת במשך מספר ימים לצורות עגולות שנראות כטבעות אדומות, ורודות וחיוורות. לעיתים הנגעים מתפתחים לשלפוחיות או גלדים.

הפריחה מתחילה על הזרועות, הידיים, הרגליים וכפות הרגליים, אך עשויה להופיע גם על הפנים, הצוואר והגוף. במקרים חמורים יותר היא עשויה להשפיע על השפתיים הפנימיות בפה. המאפיין העיקרי של אדממת הוא התפתחותה משני צידי הגוף, כך שילד שסובל מהפריחה על רגל אחת, יקבל אותה גם על הרגל השנייה.

ילדים מתלוננים על גרוד ואף תחושת צריבה. כשהפריחה נעלמת, עשויים להיוותר כתמים חומים על העור. הפריחה, המתפתחת בדרך כלל במהירות, עשויה להיות הסימן היחיד לכך שילד סובל מהמצב, אך לעיתים ילדים עשויים להרגיש עייפים או מפתחים תסמיני פצעים או שלפוחיות בפה; חום בדרגה נמוכה; וכאב מתון במפרקים ובשרירים.

הגורמים לאדממת בילדים

רוב מקרי האדממת מתרחשים כתגובה לזיהום הגורם למערכת החיסונית לפגוע בתאי עור. למעלה ממחצית המקרים נגרמים כתוצאה מנגיף הרפס סימפלקס, הנגיף הגורם לפצעים קרים. אך חיידקי פטריות ווירוסים מפעילים אף הם את הפריחה.

אדממת עשויה להתרחש לאחר שילד מתחיל לצרוך תרופות מסוימות, אך הסיבה הסבירה ביותר היא זיהום. חלק מהתרופות העלולות לעורר תגובה הן:

• תרופות להתקפים, כגון פניטואין.
• תרופות הרדמה, כגון ברבי טורטים.
• תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות, כולל איבופרופן.
• תרופות נוגדות חיידקים.
• סוגים מסוימים של אנטיביוטיקה.

במקרים מסוימים, אדממת עשויה להתרחש לאחר שהילד מקבל חיסון כגון דיפטריה טטנוס או חיסון הפטיטיס B. הפריחה אינה מדבקת.

אבחון

הרופא מכיר באדממת רק מהתבוננות על התסמינים. כדי להבין את הגורם, הוא ישאל לגבי הפגיעה האחרונה אותה חווה הילד, וכל התרופות אותן הוא צורך. לעיתים, הגורם אינו ידוע.

טיפול באדממת

אדממת נעלמת מעצמה ללא טיפול, אך במקרים רבים הרופא ינסה לטפל בגורם לתגובה ממנה סובל הילד.

לכן, אם זיהום חיידקים הוא האחראי לפריחה, הרופא ימליץ לילד לקחת אנטיביוטיקה. אם התרופה היא הגורם, הרופא יורה לחדול מנטילתה והחלפתה בתרופה אחרת, בהתאם לצורך. על מנת לשפר את מצב הילד, הרופא עשוי להמליץ:

• להניח קומפרסים קרירים מעט על הפריחה.
• לקחת אקמול, אנטיהיסטמינים או למרוח משחות להקלת הגירוד או הכאב.
• במקרים חמורים, נדרשות תרופות סטרואידים במשך מספר ימים.

למרות שטיפולים אלו מספקים הקלה, הם אינם מקצרים את משך הזמן של הפריחה. במקרים חמורים, נחוץ טיפול בבית חולים והילד עשוי לקבל עירוי תוך ורידי, כגון אנטיביוטיקה או סטרואידים.

אולי יענין אותך גם:

מהי חררה? וכיצד מטפלים במיליאריה או פריחת חום?