מחלות נוירולוגיות מובילות במרבית המקרים לליקויים מוטורים, סיבוכים ואף בעיות באיברים מרוחקים. מצבים בהם נפגעים או מופרעים הנוירונים המוטורים התחתונים מחייב טיפול שיקומי וארוך, על מנת להחזיר את התפקוד התקין והאופטימלי.
ההפרעות הנפוצות ביותר בקבוצה זו כוללות הפרעות נוירו-מוסקולריות ונגעים עצביים טראומטיים, כמו במקרה של הפרעות עצביות מוטוריות כגון שיתוק ושבץ מוחי או מצבים כרוניים כמו במחלת הפוליו.
הטיפול והשיקום בבעיות נוירולוגיות אלו נעשה במרפאות נוירולוגיות ואחרות, והשיקום או המשך הטיפול נעשה ומתבצע על ידי צוות רב תחומי במחלקות ייחודיות. חשיבות הטיפול והשיקום בילדים אף משמעותי יותר, עקב גילם הצעיר והיכולת להחזיר תפקודים נעלמים.
מחלות ותופעות נוירולוגיות דורשות אבחנה מדויקת, הכוללת היכרות וחקירה לגבי ההיסטוריה הרפואית והמשפחתית של הילד. דיאגנוזה מדויקת תוכל לאפשר תובנות לגבי צרכי הטיפול והשיקום העתידיים. החקירה יכולה לכלול בדיקות דם, בדיקות רדיולוגיות ואלקטרודיאגנוסטיות, ובמקרים מסוימים פרוצדורות פולשניות כמו ביופסיות שריר או עצבים.
השיקום הפיסי
שיקום ילדים מתבצע, על פי רוב לאחר שמגדירים ומסכימים על מטרות ארוכות טווח. לצוות המטפל אשר מורכב ממטפלים ממקורות שונים חשוב לגייס את מוטיביציית הילד על ידי עידוד ללא הרף. לכל אחד מאנשי הצוות זווית ראייה ייחודית אשר תוכל לשפר את פעילות הילד במצבים מסוימים, כך למשל הפיזיותרפיסט ימליץ ויכוון לגבי מתיחה ופעילות גופנית באמצעות תוכנית אישית של תרגילים מסודרים. פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק ייתבצעו ויתורגלו בדרך כלל באופן קבוע במהלך האישפוז ולאחריו, במיוחד כאשר נדרש טיפול אינטנסיבי.
פעמים רבות, אנשי המקצוע יעשו שימוש במכשירים שונים, אשר יוכלו לשפר את איכות החיים של הילד. בזכות ההתקדמות הטכנולוגית של השנים האחרונות, מכשירים אלו נעשו פחות מסורבלים, קלים, תומכים, גמישים ולא פולשניים. באמצעות מתן עזרים לילד, הוא יוכל להתקדם ולזכות ביכולת תנועה, אשר תשפיע גם על מצבו הריגשי. לפני התערבות זו או אחרת, ייעשה דיון עם הילד לגבי ציפיות, מצבו הפיסי והמטרה הריאלית העליונה.
טיפולי מגע
לצד הטיפולים והשיקום הפיסי, יש לשים לב למצב רוחו של הילד ומצבו הריגשי. טיפול במגע וטיפול רגשי יכולים להגיע מתחום הרפואה המשלימה ולשלב עבודה מרדיאנית, טפיחות והזרמת אנרגיה. טיפולים אלה מחייבים את שיתוף הפעולה של בני המשפחה, אשר יכולים ללמוד את עקרונות הטיפול, ושל הילד החולה. לפעמים, כאשר לא קיימת תקשורת מילולית עם הילד, טיפולים אלה, אשר עובדים על אנרגיית הגוף באופן כללי, יכולים לסייע ולהפחית את הסבל והמתח הקיימים.
חשיבות הטיפול במגע, הן ברפואה המשלימה והן ברפואה הקונסטרבטיבית נובעת מכך שהילד שוכב במיטתו לאורך מרבית שעות היום. שכיבה ממושכת זו, מורידה את יעילות הנשימה והכנסת החמצן לריאות, פוגעת בתפקודים בסיסיים כמו הליכה, ישיבה ועוד. מעבר לכך, שכיבה זו עלולה לפגוע בתנודתיות המעי ולהוביל לעצירות ובעיות עיכול. למגע על גוף הילד ישנה השפעה כללית הדרושה לו לעצם הטיפול והשיקום.
טיפול רגשי
פעמים רבות, כאשר הבעיה הנוירולוגית הינה סבוכה מבחינה רפואית ומצריכה טיפולים וניתוחים רבים, נוטים לשכוח כי הילד הצעיר יכול להגיב באופן טראומטי למתרחש. בתחום הריגשי, נהוג לעבוד עם ילדים אלו על דמיון מודרך, אשר יכול להשפיע על הצלחת התהליך הטיפולי כולו. בזכות יעילות הדמיון המודרך, יכול הילד לזרז את החלמתו, לצבור ביטחון ואף לשקם איזורים אחרים שנפגעו במוחו.
הטיפול הרגשי, על צורותיו השונות עשוי לסייע לחולים אשר נמצאים בדיכאון ומראים פאסיביות לגבי מצבם. טיפולים אלה מחייבים את הילד להיות אקטיבי יותר, להשתתף בטיפול ובהליך השיקום ולדאוג לעתידו.
