ישנם הורים רבים המתייחסים לשנות החיים הראשונות ולתקופת הילדות המוקדמת כפרק זמן מופלא, קסום ונטול דאגות או מתחים. במהלך תקופה זו, רבים מאתנו עושים מאמצים על מנת להסתיר מילדינו את הפחדים, הכאבים והצער וזאת על מנת שנוכל לחסוך מהם את ההתמודדות עם סיטואציות לא נעימות.
ואכן, לא מעט אנשי חינוך כמו גם הורים, מוצאים את עצמם בלבטים קשים לנוכח מצוקות שונות ושואלים את עצמם האם באמת ניתן ורצוי לגונן על הילדים מפני עובדות חיים וידיעות מרות, האם יש בכוחם של הילדים להתמודד עם אובדן ושכול וכיצד ניתן להזהיר את הזאטוטים מפני סכנות, מבלי למלא את נפשם בחרדות.
כיום מקובל להתייחס לילדים כמי שחשופים הן לחוויות החיוביות של החיים והן ללחצים ומתחים, אותם הם חווים לא אחת דרך הרגשות של המבוגרים המשמעותיים בחייהם. לפי רוב המומחים בתחום, נראה כי יש לענות על כל השאלות הקשות של הילד בצורה עניינית וברורה.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה ששיחה גלויה הנסובה סביב הסכנות האמתיות, עדיפה עשרת מונים על התשובות הדמיוניות שהילדים שלנו מסוגלים להמציא. כמובן שהתשובות שיש לתת, צריכות להתאים למצבו הנפשי של הילד, לשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא ולמידת היכולת שלו להכיל את הדברים.
המפלצות שבדמיון
בספרה של ס. פרייברג, השנים המופלאות, כתוב כי למרות שבעיני המבוגרים עולם הילדות נתפס כעולם קסום, חשוב לזכור כי לעתים הוא לא יציב ואף רופף: "לעתים הוא רוחש רוחות רפאים, פחד ומסתורין והילד המגשש בעלטה בחיפושיו אחר עולם אובייקטיבי והכרה רציונאלית, נאלץ להילחם ביצירי הדמיון שלו המבהילים ובסכנות הדמיוניות והממשיות של העולם החיצון ולכן אנו עדים מדי פעם בפעם להתנהגותו הנבוכה או לפחדיו הסתומים".
לכל אותם מבוגרים המנסים לגונן על הילדים באמצעות הסתרה, כותבת פרייברג: "גם אם נצליח לגרש את כל המפלצות והמכשפות המאיימות על הילדים לפני השינה וגם אם נצליח להרחיק מחייהם של הילדים כל מקור פוטנציאלי של סכנה, עדיין יוסיפו הילדים ליצור בכוח הדמיון מפלצות מפחידות, על רקע הקונפליקטים הבלתי נמנעים בחייהם הצעירים. עם זאת, אין שום דבר בפחדים הבלתי נמנעים האלו שצריך להדאיג את ההורים, כל עוד הילדים מצוידים באמצעים הנחוצים בשביל להתמודד עמם ולהתגבר עליהם".
במילים פשוטות ניתן לכתוב כי כל ילד חשוף לפחדים דמיוניים ורציונאליים ולחרדות מסוגים שונים, המהווים חלק טבעי מההתפתחות התקינה ונדבך חשוב בתהליך בניית האישיות ורכישת הכלים להתמודדות עם המציאות הסובבת אותו.
המשברים עמם מתמודדים ילדים
במהלך השנים הראשונות של ההתפתחות, חווה הילד משברים מסוגים שונים, כשבגדול ניתן לסווג את כל סוגי המשברים לשתי קבוצות מרכזיות: משברים התפתחותיים הצפויים לכל הילדים באשר הם, כמו לדוגמה מעבר ממסגרת הבית למסגרת חינוכית מחוץ לבית, תהליכי גמילה וכיוצא באלה ומשברים המופיעים על רקע מאורע טראומטי. הכוונה היא למשל למוות במשפחה, גירושין, מצב מלחמה ועוד.
בדיוק כמו המבוגרים, גם הילדים חווים בלבול, עצב, פחד, חוסר אונים ואובדן של תחושת הביטחון בתקופות של משבר. עם זאת, בשונה מהמבוגרים, ילדים בגיל הרך מתקשים להביע את המצוקות שלהם במילים ולמעשה לא מסוגלים לפענח את הסיטואציות אליהן נקלעו. אם לא די בכך, הרי שבדרך כלל גם אין להם את הניסיון הדרוש בשביל לקבל החלטות ולנקוט פעולות שונות על מנת להיחלץ מהמצוקה.
ילדים החווים מצבי לחץ תלויים מבחינה רגשית במבוגרים באופן מלא. הם מושפעים בין היתר ממצבי הרוח של המבוגרים ומסוגלים לחוש באי שקט או במתח באווירה הביתית, גם אם לא נאמר להם דבר וגם כשהשגרה כיכול נמשכת כסדרה. למרבה הצער, גם המבוגרים נתונים במצבים של מצוקה וכתוצאה מכך לא תמיד מצליחים להישאר זמינים לצורכי הילדים.
ישנה חשיבות עליונה לאתר את הילדים המאותתים על קושי ועל מצוקה במצבי לחץ על מנת שניתן יהיה להתגייס לעזרתם ולתכנן התערבות טיפולית שתבטיח את החזרה שלהם לאיזון רגשי ונפשי.
כיצד נזהה לחץ ומתח נפשי אצל ילדים?
ילדים הנתונים תחת לחץ, כמו גם ילדים לאחר אירועים טראומתיים, לא מגיבים בצורה אחידה מבחינת עוצמת התגובה ואופי התגובה. כמו כן, במקרים מסוימים התגובה מופיעה סמוך למאורע הטראומתי או לגורם הלחץ אך לעתים מדובר בתגובה מאוחרת.
ישנם ילדים שמסוגלים לבטא את המצוקה שלהם באופן מילולי, אך רוב הילדים בגיל הרך יאותתו על הלחץ שבו הם נתונים בהתנהגות שלהם. לרוע המזל, בדרך כלל התגובות שיזכו להן מהמבוגרים, יתייחסו להתנהגויות הלא שגרתיות ולא לרגשות ולמצוקות העומדים מאחוריהן.
שינויים התנהגותיים שיש בהם כדי להעיד על מצוקה רגשית יכולים לבוא לידי ביטוי בהעצמה והחרפה של התנהגויות. כך לדוגמה ילד שקט, מופנם ומסוגר, יכול להיראות כאילו שהוא קפוא ופסיבי לחלוטין. ילד כזה יכול להפסיק לדבר או להמעיט מאוד בדיבור ולהשתמש במעט מאוד הבעות פנים, עד כדי כך שניתן יהיה קשה לדעת באיזה מצב נפשי הוא נמצא.
בדיוק כך ילדים בעלי מזג סוער, נראים במצבי משבר לא אחת כאחוזי תזזית: הם מרבים לגעת בחפצים, הם מרבים לנוע ומדברים הרבה יותר מהרגיל. עם זאת, ייתכנו גם שינויים קיצוניים בהתנהגות כך שילד שקט מאוד ונינוח מאוד, יכול להפוך לחסר שקט, כועס ונגטיבי.
סימנים נוספים שיכולים להעיד על מצוקה גדולה הם למשל נטייה להיצמד להורים, תלונות על כאבים פיזיים, חרדת בית ספר, בכי רב, צחוק מוגזם או ליצנות מוגזמת, התפרצויות זעם, שינויים בדפוסי האכילה, נסיגה, מחשבות כפייתיות, התנהגות כפייתית וחזרתית ועוד.