ההחלטה אם הילד סובל מהפרעת קשב וריכוז היא תהליך בן מספר שלבים. לא קיימת בדיקה אחת המאבחנת הפרעות אלו כמו גם בעיות נלוות רבות אחרות כגון חרדה, דיכאון וסוגים מסוימים של לקויי למידה, אשר עשויות להתבטא בתסמינים דומים.
בעוד שתסמיני הפרעת קשב וריכוז עלולים להופיע בשגרת ההתנהגות, קיים סט של קריטריונים ספיפיים לאבחון, בהם משתמשים אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, שהוכשרו לבצע את האבחנה.
הקריטריונים הרשמיים לאבחון הפרעות קשב וריכוז קובעים כי התסמינים חייבים להתרחש מעבר להתנהגות הרגילה של הילד, וחייבים להתבטא במצבים שונים, לדוגמה, לא רק בבית הספר, אלא גם בבית ובחיים החברתיים. הם חייבים להופיע לפני גיל שבע ולהמשיך במשך לפחות חצי שנה.
ליקויים המופיעים בעקבות תסמיני הפרעת קשב וריכוז צריכים להתבטא בלפחות שתי הגדרות שונות, כגון בבית הספר, בחיים החברתיים או בבית. לדוגמה, ילד שהוא פעיל יתר על המידה במגרש המשחקים, אך אינו חווה בעיות בריכוז בעת ביצוע שיעורי הבית, אינו מתאים לאבחנת הפרעת קשב וריכוז.
השאלות הקריטיות אותן יש לשקול לפני אבחון הפרעות אלו הן האם התסמינים מוגזמים בהשוואה למה שניתן היה לצפות מהתנהגות הילד בגיל זה; האם התסמינים מתקיימים לטווח הארוך ולא כתגובה לשינוי זמני בחיים; והאם הם משפיעים על תחומים אחרים בחיים.
דרכי אבחון להפרעות קשב וריכוז
תסמיני הפרעות אלו מתחילים הרבה לפני שהילד מתחיל ללמוד בבית הספר. חוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות מתבטאים כאשר הילד מאבד עניין במשחק או צפייה בטלויזיה, או אם הוא מתרוצץ ונראה כאילו יצא לגמרי מכלל שליטה.
שלבי האבחון להפרעות קשב וריכוז כוללים בדיקה גופנית מלאה, איסוף מידע אודות הנבדק, ראיונות ושאלונים ועוד.
התייעצות עם מומחים וקרובים
הורים יוצרים קשר עם רופא ילדים או פסיכולוג ילדים על מנת לקבל הערכה האם התנהגות הילד מתאימה, או שאינה מתאימה, לגילו. לעיתים קרובות הם יהיו בטוחים כי הילד מתנהג בגבולות הנורמאליים ורק פעיל מידי באופן מעט יוצא דופן בהתאם לשלב ההתפתחותי שלו.
לעיתים מבוגרים אחרים הם החושדים לראשונה כי הילד עלול לסבול מהפרעת קשב וריכוז, כגון המורים. להם יש ניסיון בזיהוי הפרעות אלו במיוחד כאשר התסמינים בולטים בסביבת בית הספר.
ברגע שמתקיימת התייעצות עם מומחה, הוא יתחיל לאסוף מידע על ההתנהגות החריגה של הילד, ולשלול גורמים אפשריים אחרים מאשר הפרעת קשב וריכוז, כגון שינויים משמעותיים בחיי הילד, היסטוריה רפואית בעבר ובהווה, וליקויים פיסיים או רפואיים. סוגים אחרים של הפרעה רפואית שעשויים להשפיע על מוח הילד ולהיות מזוהים בטעות כהפרעות קשב וריכוז הם לקות למידה וחרדה או דיכאון.
בדרך כלל, ניתן לשלול גורמים אלו בשיתוף עם ההורים והמורים, אך יש לבצע בדיקות. בהתחשב במידע הניתן לו, המומחה יגלה כיצד מטופלת בהווה התנהגות הילד, ויבדוק את טיב הסביבה בה הוא נמצא, על מנת לברר אם קיימים גורמים מלחיצים באופן יוצא דופן.
אבחון ישיר של הילד
בשלב הבא יוערך הילד באופן ישיר, והתסמינים ההתנהגותיים שלו ייבחנו במגוון של סביבות. המומחה יעניק תשומת לב מיוחדת להתנהגות הילד במצבים הדורשים שליטה עצמית מיוחדת, ובמצבים אחרים המצריכים תשומת לב מתמשכת כגון קריאה, שיעורי בית במתמטיקה או משחקי לוח.
מידע זה מאפשר למומחה להרכיב פרופיל של הילד, ולגלות אם התסמינים הפרטניים מעידים על הפרעת קשב וריכוז, באיזו תדירות, ובאלו מצבים. ילדים עם הפרעות אלו חווים השתנות של דפוס התסמינים, והם עלולים להיות כרוניים או מתבטאים בשלבים של נסיגה או החרפה.
בנוסף, תיבחן מידת הפרעת התסמינים על תחומי החיים של הילד, כגון חברויות, פעילויות בבית הספר, והחיים בבית. ניתן אף לזהות בעיות נלוות אחרות, אם הן מתקיימות, בעת האבחנה. בדיקות נוספות המתבצעות לעיתים קרובות כוללות הסתגלות חברתית, בריאות נפשית, אינטליגנציה והשגים לימודיים.