המחלה מוגדרת כמחלה חיידקית מולטיפקטוריאלית ובאה לידי ביטוי בתהליך מתקדם של הרס זגוגית השן. ההרס של זגוגית השן נגרם בעקבות פעולתם של חיידקים שונים שנמצאים באופן טבעי על השיניים אך על מנת שהמחלה תתפרץ, ישנו צורך שיתקיימו כמה גורמים נוספים שקשורים באדם.
סוגי עששת
סך הכול ישנם כמה סוגים מובחנים של עששת שנבדלים זה מזה להלן:
- עששת דוהרת – עששת שבאה לידי ביטוי בנגעים חמורים ביותר שמתפשטים בכל השיניים במהירות רבה ולעתים אף תוך חודשים ספורים. סוג זה של עששת אופייני לפעוטות ותינוקות וכאשר הוא מופיע מתחת לגיל שלוש, הוא לרוב חמור במיוחד.
- עששת שורשים – עששת שלא מופיעה בילדים שכן על מנת שתתפרץ צריכה להתרחש נסיגת חניכיים חמורה שגורמת לחשיפה של שורשי השיניים.
- עששת כותרתית – עששת שפוגעת בכותרות של השיניים. סוג זה נחלק לעששת של משטחים חלקים (פוגעת במשטחי הלעיסה) ועששת של חריצים וחרירים (פוגעת בעיקר באזורים שממוקמים בין השיניים).
- עששת נעצרת – מחלה שהחלה להתפתח ונעצרה מבלי שניתן טיפול רפואי בעקבות שינוי מסוים בתנאי הסביבה (הקפדה על צחצוח, התחלה של שימוש בחוט דנטלי, עקירה של שן סמוכה לנגע העששת שהפכה את הנגע לנגיש יותר ועוד).
- עששת הגיל הרך או עששת הבקבוק – סוג זה מופיע בקרב עשרה אחוז מהפעוטות עד גיל שלוש שנים. מחלה זו נגרמת בעיקר בעקבות שתייה מתוקה שניתנת לתינוק או לפעוט באמצעות בקבוק בעיקר בשעות הלילה או מתוך שינה.
מה הם הגורמים לעששת?
על פני השטח של השיניים מתקיימים חיידקים מסוימים באופן טבעי. כחלק מתהליך המטבוליזם של הסוכרים בחיידקים השונים נוצרת חומצה לקטית שגורמת להמסה של הזרחן והסידן בשן. תהליך זה נקרא דה-מינרליזציה והתהליך ההפוך נקרא רה-מינרליזציה.
כל עוד תהליך פירוק הזגוגית מהיר יותר מתהליך הרה-מינרליזציה, העששת מתקדמת. החיידקים העיקריים שגורמים למחלת העששת נקראים Streptococcus mutans אך ישנו מגוון של חיידקים אחרים שאף הם יכולים לעודד את תהליך ההרס של זגוגית השן.
בנוסף לחיידקים שמפרישים את החומצה הלקטית, חשוב לציין שישנם גורמים נוספים שקשורים בהתקדמות המחלה התלויים במאכסן עצמו. בין היתר מדובר על הרגלי צריכת הסוכרים, קצב הפרשת הרוק, הרגלי ההיגיינה של הפה, הרכב השיניים, מבנה השיניים ועוד. כך למשל שיניים בעלות חריצים עמוקים שממוקמות בצפיפות רבה אחת לשנייה, נמצאות בסיכון גבוה יותר לסבול מעששת.
מה הם התסמינים של עששת בילדים?
התסמינים של מחלת העששת משתנים בהתאם למיקום הפגיעה ולשלב המחלה. באופן עקרוני התסמינים המרכזיים כוללים רגישות מוגברת למזונות קרים מאוד או מתוקים מאוד, רגישות למגע, כאבים בזמן הלעיסה, תחושה של כאבים שמתפרצים באופן חד ופתאומי ללא קשר לאכילה ועוד. בנוסף לכך, השן עלולה לשנות את הגוון שלה לשחור באזורים מסוימים.
כיצד ניתן לטפל בעששת בילדים?
הדרך הטובה ביותר לטפל בעששת בילדים היא למנוע את המחלה לפני ההתפרצות שלה. זאת ניתן לעשות על ידי צמצום גורמי הסיכון למינימום וכן על ידי הגברה של תהליך הרה-מינרליזציה. בין היתר מדובר על שימוש בתכשירים שמכילים פלואור, הסרת הרובד החיידקי באמצעות חוט דנטלי או ספוג דנטלי, הגברת תדירות צחצוח השיניים, הימנעות מצריכה מופרזת של ממתקים וסוכרים ועוד.
כאשר מופיעים נגעי העששת יש לסלק את הרקמה הפגועה של השן ולשחזר את השן באמצעות סתימה. במקרים החמורים שבהם הנזק עמוק במיוחד ייתכן שיהיה צורך לבצע טיפול שורש.