ניאונטולוגיה היא תת התמחות ברפואת ילדים, העוסקת בטיפול בתינוקות עד גיל ארבעה שבועות, בדגש על טיפול בתינוקות שנולדו לפני השבוע ה-37 להיריון. בנוסף ניאונטולוג עוסק בטיפול בתינוקות הסובלים מסיבוכי פגות שנמשכים מעבר לגיל ארבעה שבועות.
תפקידיו העיקריים של הניאונטולוג כוללים אבחון, מעקב וטיפול בילוד הבריא והחולה ולכן במדינת ישראל ניאונטולוג הוא בעל תואר מומחה ברפואת ילדים שבנוסף בילה שישה חודשים במחלקת יילודים וכן 30 חודשים בטיפול מיוחד ביילוד (מתוכם שלושה חודשים במרפאת מעקב יילודים).
במסגרת ההתמחות, רוכשים הרופאים מיומנות רבה וידע נרחב בתחומים הבאים:
- תהליכים פתופיזיולוגיים והאופן שבו מחלות של העובר והיילוד באות לידי ביטוי
- דרכי אבחון וטיפול של מחלות העוברים ויילודים
- יכולת לנתח, לשפוט ולקבל החלטות שבעתיד יאפשרו למתמחים לשמש כיועצים למוסדות אשפוז ושירותים קהילתיים בתחום מחלות היילוד
- יכולת לזהות בעיות נדירות ויכולת להתמודד עימן
- יכולות לשתף פעולה בצורה יעילה עם יועצים מומחים ומכונים רפואיים והבנת המגבלות והיתרונות של הטיפולים שהגופים והמומחים השונים מציעים
- בקיאות בספרות הרפואית ויכולת להתעדכן באופן מתמיד בחידושים השונים בתחום רפואת היילוד
אילו תחומים נלמדים במסגרת ההתמחות?
קצרה היריעה מלפרט אודות כל תחומי הידע והנושאים המקצועיים שבהם צריך לשלוט רופא עם תת-התמחות בניאונטולוגיה. רק כדי לסבר את האוזן, נזכיר כמה מהם על קצה המזלג: אתיקה ומשפט בטיפול בפגים ויילודים, הטיפול התומך בפגים, ניטור מצבי מצוקה בעובר וטיפול בהם, הפרעות נוירולוגיות ביילודים, תשניק היילוד, טיפול נמרץ בפג וביילוד, מחלות זיהומיות של היילוד, מצבי חירום כירורגיים כמו חסימת מעיים או NEC, אבחון הפרעות התפתחותיות ביילודים, אבחון של צהבת היילוד וטיפול בצהבת היילוד, פיגור בגדילה תוך-רחמית והרשימה עוד ארוכה.
פריצות דרך בתחום הניאונטולוגיה
מעניין לציין שרק בשנת 1960 נטבע המונח "ניאונטולוגיה" אם כי האינקובטור הראשון בא לעולם בשנת 1898 וכבר בשנת 1922 פורסם ספר העיון הראשון שעסק בפגות. בשנת 1952 הציגה ד"ר וירג'יניה אפגר את מבחן אפגאר המפורסם ובשנת 1965, נחנכה מחלקת טיפול נמרץ יילודים בפעם הראשונה בארצות הברית. כמו כן היה זה רק בשנת 1975 כשהמועצה האמריקאית של רופאי הילדים, הציגה לראשונה מסלול של תת-התמחות בניאונטולוגיה.
ההתקדמות הטכנולוגית בתחום הניאונטולוגיה, אפשרה את ההישרדות של יותר ויותר תינוקות שנולדו טרם זמנם: נכון להיום אפילו ליילודים במשקל 450 גרם ולכאלו שנולדו בשבוע ה-22 להיריון, יש סיכוי טוב להישאר בחיים ולהתפתח בצורה תקינה. למעשה נכון להיום יילודים ששוקלים מעל 1,000 גרם ונולדים אחרי השבוע ה-27 להיריון, הינם בעלי סיכויי הישרדות של כ-95%. זאת בעוד שליילוד שבא לעולם במשקל 1,000 גרם בשנת 1960, היה סיכוי של 5% בלבד.
דוגמאות למחלות של היילוד
להלן מספר דוגמאות למחלות המופיעות ביילודים, שמאובחנות ומטופלות על ידי ניאונטולוגים:
- תת-תריסיות מולדת – מצב פתולוגי שבא לידי ביטוי בפעילות לא תקינה של בלוטת התריס. החל מ-1978 מבוצעות בישראל בדיקות לאבחון מוקדם של הבעיה בתינוקות בני יומם המבוססות על בדיקת דם שבה נמדדת רמתו של אחד ההורמונים שמייצרת בלוטת התריס. הטיפול בתת-תריסיות מולדת כולל מתן אלטרוקסין והינו בעל תוצאות מצוינות. עיכוב במתן הטיפול לעומת זאת, עלול להוביל לעיכוב התפתחותי משמעותי ולהסתיים במוגבלות שכלית.
- מחלת סירופ מייפל – מחלה אוטוזומלית רצסיבית שגורמת להצטברות רעילה של חומצות אמינו מסוימות בשתן ובדם. אם המחלה לא מאובחנת בשלב מוקדם, ריכוז החומצות הגבוה יגרום לנזקים בלתי הפיכים במוח ובמגוון איברים נוספים. במקרים החמורים ביותר, ללא טיפול היילוד ילך לעולמו תוך חודש מהלידה. הטיפול במחלה כולל הזנה בדיאטה דלה בחומצות אמינו מסועפות שרשרת ובנוסף הטיפול שיכול להעלים את הבעיה לחלוטין כולל השתלת כבד.
- פנילקטנוריה – מחלה תורשתית הבאה לידי ביטוי במחסור בחומצת אמינו בשם טירוזין ועודף של חומצת אמינו בשם פנילאלנין. המחלה נגרמת בשל היעדר אנזים בשם פנילאלנין הידרוקסילאז ובהיעדר טיפול, היילוד יסבול ממוגבלות שכלית, אוטיזם ואפילפסיה. הטיפול במחלה זו כולל דיאטה שלא מכילה את חומצת האמינו פנילאלנין.
מקורות
Congenital iodine deficiency syndrome – wikipedia